בימיהן המוקדמים של השיטות האג'יליות נהגו להניח שאין תלות משמעותית בין משימות פנימיות וחיצוניות לצוות הפיתוח, או שממילא לא ניתן לדעת אותן מראש, כך שאפשר להתעלם מהן בזמן התכנון.

אביא כדוגמא צילום מסך מאתר PMI, מתוך המאמר:


המופיע כאן.


הטקסט מתייחס לתלויות כמשהו שלעיתים קרובות הוא בלתי צפוי וממליץ לא ממש לבצע תכנון זמנים מפורט (שאותו הוא מכנה micro management, שזה ביטוי שנחשב אז כמילה גסה בפיתוח אג'ילי, ובחלק מן המקומות זה עדיין כך).

במקום זה הוא מציע "למנף את היכולת של אנשים לנהל מורכבות על ידי סיוע בהגדרת מטרות ויעדים ברמה גבוהה ולאחר מכן העצמת הצוות באחריות להשגת היעדים". עבורי המילים הגבוהות האלה מיתרגמות ל"להגיד לצוות שזאת אחריותם, ושיסתדרו".

במיתוס "המפתח להצלחה: עובדים מוכשרים ומחויבים" כבר הסברתי למה חשוב לעזור לאנשי הצוות "להסתדר" ולמה אנחנו לא עושים טובה להם או לפרויקט כש"מפילים" את זה עליהם.

גם בשיטות פיתוח או ניהול פרויקטים שלא מתחייבות לעקרונות הפיתוח האג'ילי, נראה לעיתים שלוחות הזמנים מאד כלליים (high level) ומתעלמים מתלויות פנימיות וחיצוניות. יוצרי לוחות הזמנים מניחים שכאשר יהיה צורך בתלות החיצונית, היא כבר תחכה להם; ואם לא, זה לא יהיה באשמתם, אז כביכול זה לא נורא.

הניסיון שלי מראה שכאשר מוסיפים ללוח הזמנים את התלויות בין המשימות, מועדי תאריכי השלמת המשימות כמעט תמיד נדחים, לרוב במידה רבה. כלומר, הוספת התלויות משפרת את היכולת לזהות מראש את חלק מן המקומות בהם צפויים עיכובים, ולקבל החלטות בהתאם, כדי לקצר את לוחות הזמנים ולעמוד בתאריכי היעד.
משמח אותי לראות שעם הזמן, הולכת וגוברת המודעות לתלויות של משימות במשימות אחרות, המתבצעות בתוך צוות הפיתוח ומחוצה לו. עדיין במרבית המקומות, אני מוצאת שהתכנון והמעקב אחריהן לוקה בחסר.


נכתב ע"י רונית סנה
IntelliManage

שאלות ותגובות למיתוס זה ניתן להעלות כאן