עובדים מוכשרים ומחויבים תורמים רבות לכל פרויקט, אבל צריך לתת להם את הכלים להצליח. הרצון הטוב והמוטיבציה שלהם חשובים, אבל לא מספיקים. אחד הכלים החיוניים להצלחתם היא סביבת עבודה מופחתת "רעשים" ככל האפשר. במקום לתת להם להסתדר בעצמם (כי הם מוכשרים ומחויבים, אז שיסתדרו), כדאי להשתדל להקל עליהם איפה שאפשר. לכן בונים להם סביבת עבודה מתאימה ונותנים להם את כלי העבודה המתאימים, כדי שלא יצטרכו לבזבז את כוחם והמוטיבציה שלהם על עניינים מיותרים.

אחד מן הכלים האלו הוא שימוש בלוחות זמנים לפעילויות. כאשר אנחנו מתכננים לוחות זמנים לפרויקטים שלנו, אנחנו מסייעים לעובדים בכך שנותנים להם סדר ובהירות, שמקלים על עבודתם. העובדים יכולים להיות שותפים לבניית התכנון ולהכנסת שינויים בו בהתאם ליכולותיהם ובמידת מה בהתאם לטעמם ורצונם האישי (חלקם ירצו וחלקם לא).

כאשר אנחנו לא מתכננים את לוחות הזמנים, אלא "סומכים על העובדים" שיסתדרו, אנחנו לא באמת עוזרים להם. למעשה, זאת התעלמות מנקודות לא ברורות בפרויקט והטלת האחריות "להסתדר איתן" על העובדים. בסופו של דבר, לדעתי זה לא תורם לא לעובדים, לא לפרויקט ולא לארגון: ניתקל בבעיות לא צפויות (כי התעלמנו מהנקודות הלא ברורות), נבוא בטענות לעובדים ו(במקרה הטוב רק)נאחר בפרויקט.


נכתב ע"י רונית סנה
IntelliManage

שאלות ותגובות למיתוס זה ניתן להעלות כאן