במיתוס הקודם סיפרתי איך בימיהן הקדומים של השיטות האג'יליות שאפו לכך שכל איש בצוות יוכל לבצע כל משימה. לצורך זה ניסו לבנות את צוותי פיתוח התוכנה מאנשים שיש לכל אחד מהם את כל ה-skills הנדרשים לכל אחת מן המשימות של הצוות.

עם הזמן ראו שמודל זה לא כל כך עובד, מסיבות שונות. בעיקר בלט הקושי בנושא ה-testing של התוכנה שנכתבה: לעיתים הוא נעשה ע"י אנשי הצוות מרובי ה-skills, שבזמן שביצעו את הבדיקות לא יכלו להמשיך לכתוב תוכנה; במקרים אחרים הוא בוצע ע"י צוותי בדיקות נפרדים, כך שלפעמים נראה שנוצר עיכוב לצוות כלשהו, בגלל שצוות הפיתוח נתן שירות לכמה צוותי פיתוח במקביל.

לכן התחילו חלק מן הצוותים לשנות את המבנה שלהם, כדי שכל צוות יכיל גם אנשי פיתוח וגם אנשי בדיקות.
הרעיון העיקרי מאחורי שינוי זה היה שמכיוון שאנשי הבדיקות האלה הם dedicated לצרכי הצוות, עכשיו לא ייווצר מצב שבו התכניתנים יצטרכו לחכות לכך שצוות הבדיקות יתפנה אליהם. לאנשי הפיתוח יהיו אנשי בדיקות זמינים, וכך יתקצר משך הפיתוח.
נשמע מבטיח.

בפועל, אם לדוגמה נניח שהיה לנו קודם צוות של 5 אנשי בדיקות, שנתן שירות ל-5 צוותי פיתוח, עכשיו יהיה לכל אחד מ-5 צוותי הפיתוח איש בדיקות יחיד. במצב הזה, אין לאיש הבדיקות עם מי לעשות load balancing במקרים של עומס נקודתי, כך שעולה הסיכוי שאיש הבדיקות יהפוך לצוואר בקבוק של כל פעילות הצוות.
כלומר, במקום לקצר את משך הפיתוח, לעיתים הוא דווקא יתארך.

לפעמים מנסים לפתור את הבעיה ע"י הוספת איש בדיקות לצוות. זה בעצם מכפיל את עלות הבדיקות בפיתוח. מה היה קורה אם מראש היינו מכפילים את גודל צוות הבדיקות, במקום לפצל אותו?


נכתב ע"י רונית סנה
IntelliManage

שאלות ותגובות למיתוס זה ניתן להעלות כאן