מיתוס זה מתייחס לניהול פרויקטים מטריציוני, שבו לעיתים איש צוות מוקצה למספר פרויקטים, כך שאיחור בפרויקט אחד עלול לגרום לאיחור בפרויקט אחר.

כדי למנוע תופעה כזאת, מחליטים לפעמים להקצות כל אדם בצוות רק לפרויקט אחד. קוראים לזה "לצבוע אותו בצבע של הפרויקט" (אם יש לזה שם, זה נשמע יותר טוב).

החסרונות העיקריים של הגישה הזאת הם:

• מפסידים את הגמישות שמאפשר מודל המטריצה. אי אפשר לתת למישהו שלא עמוס כרגע בפרויקט שלו משימות אחרות, ולכן בסך הכל סך הפעילות על הפרויקטים תיקח זמן רב יותר. אם מגנים כך על פרויקט יחיד, מעכבים בכך את הפרויקטים האחרים; אם מגנים כך על כל הפרויקטים - מעכבים את כולם.
• מכיוון שקשה לעמוד מן הצד כאשר רואים שיש בפרויקט אחד עובד משועמם, בעוד שהפרויקט האחר סובל מעומס יתר, בפועל קורה לעיתים קרובות ששמים בצד את נושא ה"צבע" ומשאילים את המשועמם לפרויקט העמוס. מכיוון שלוחות הזמנים לא נבנו באופן המתאים לתרחיש ("הפתעה") כזה, לא רואים בהם מראש איפה ייווצרו בעיות, ועל כן גם לא מונעים אותן.

נכתב ע"י רונית סנה
IntelliManage

שאלות ותגובות למיתוס זה ניתן להעלות כאן