רותם שואלת את אופירה: "הימים אף פעם לא נגמרים?"
עונה אופירה: "לא, אנחנו נגמרים".
|
יסמין התכוננה לצאת לחוג רפלקסולוגיה.
"את רוצה ליווי?" שואלת אותה שגית.
"לא", עונה יסמין, "אני אלווה את עצמי".
|
|
בפרלמנט האחרון, לאחר שיחה על סחר וממכר המתנהל בבית הספר, הוקצבו לאמיר אשר שלוש דקות. "אני מוכן למכור אותן", זרק אשר את
הכפפה למשתתפי הפרלמנט.
|
|
|
בעקבות שיחה על אנשים, בה סיפרה אופירה שלא את כולם היא אוהבת, פסקה רותם נחרצות: "אה, אותך את לא אוהבת?"
|
|
באותה ישיבה העלתה יהודית את ההצעה, לאפשר רק לילדים שהביאו בגדים להחלפה לצאת החוצה בימים שלאחר גשם. "זוהי הצעה פולנית
ומיותרת", קבע אדם היימן, לקול צחוקם של המשתתפים
|
|
|
ופנינה אחרונה, שהיא גם מודעה למחצה: בבית משפחת מייסטר נולדה שביעיית גורים לכלבה תותי, ארבעה ימים לאחר יום הולדתה של הגורה הבכורה,
שקד. כאשר שקד שבה מהגן ומצאה את שבעת הפלאים, סירבה למוש מהם. מירה אמה פנתה לעיסוקיה, עד אשר שמעה את יללות הכלבה. היא מיהרה
את מקום המרבץ ומצאה, לתדהמתה, את שבעת הגורים רחוצים למישעי. "שאלתי, המומה, את שקד למעשיה, "סיפרה, "והיא ענתה לי בתמימות שהם
רק נולדו - ולכן צריך לרחוץ אותם, כמו שרוחצים תינוקות של אנשים". מירה מיהרה להסביר לה עד כמה הדבר מסוכן ואף לא-טבעי, אצל כל הגורים -
גורי אנוש וגורי כלבים כאחד. עד רגע סגירת הגיליון מצאו רק שלושה מהם בית חם (וכמובן, יבש).
|
P 2: המדור של יסמין זינגר
אני בתוך הבטן של אמא שלי על חוף הים. אמא נושפת באש כדי שתגדל, ויש גם עצים מקדימה כדי שהיא תגדל עוד אחר כך.
מאחורינו הים והזריחה.
|
זהו בית של גמדים. מצד שמאל, סל כביסה - שהוא הרבה יותר גדול מהבית. השמש והעץ הם הרבה הרבה יותר גדולים מהבית.
|
לעמוד:
השער
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
|
