בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו
מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד
מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש
שיעור תיאטרון ואומנות ד-ו בנות ובנים
סיכום
25/3/06:
מחודש נובמבר החלו בבבית הספר שיעורי אומנות ותיאטרון מכיתה א' ועד ט'.
את שכבת ד' עד ו', החלטתי, יחד עם הצוות, לחלק לשתי קבוצות: קבוצת בנים וקבוצת בנות. החלוקה נבעה בעיקר משום שכך התאפשר ליותר
ילדים לקחת חלק בשיעור.
הסיכום שלפניכם הוא לקבוצת הבנים והבנות יחד (מכאן, הוא כתוב לעיתים בגוף נקבה ולעיתים בגוף זכר). על אף שתכני השיעור היו דומים,
כבדרך הטבע כל קבוצה גיבשה אופי משל עצמה.
תכני השיעורים (כמו שתוכלו לקרוא בהמשך) מסכמים את העבודה בשתי הקבוצות, למעט שיעורים או תרגילים בודדים שהיו נחלת קבוצת
הבנות או להיפך.
השיעור בדרכו אופיין כבין תחומי, וכל שיעור נגע בתחום מעט שונה מקודמו. הרעיון היה לתת לילדים ל"הכיר" את עצמם דרך תחומי הבעה שונים
כמו: משחק, תנועה, קול, ציור וכו', ומשם להפגש עם המהות של היצירה, שראשיתה נובעת קודם כל מתוך הילד. זו לאו דווקא הדרך הקלה. לעיתים
התלמידים "נאלצו" להביע את עצמם בתחומים שפחות קרובים אליהם (ילד, נאמר, ביישן, לא בלט בשיעורי הבמה אך גילה משיכה לציור או
לעבודה בקבוצה), אך בסופו של דבר כמעט כל אחד מהתלמידים זכה "להמריא" בשיעור אחר. וכהוכחה לכך הנוכחות בשיעור הייתה כמעט
מלאה ועקבית בשתי הקבוצות.
עם הזמן, כמורה, שמתי לב מי אוהב לתפוס במה ולהחשף, מי אוהבת לעבוד עם חומרים פלסטיים, את מי מרגשת יותר העבודה הקבוצתית או
האישית, מי יותר מתחבר לעיצוב או לעבודה "מאחורי הקלעים" וכן מי אוהבת לשתף פעולה בקבוצה או רק נהנית להתבונן.
בהמשך הדרך אני מקווה לפתוח שיעורים יותר ממוקדים כמו : דרמה, ריקוד ואומנות פלסטית שייתנו אפשרות יותר ממוקדת לפיתוח כלי הביטוי
של הילדים.
בגלל שהאומנות והתיאטרון הם תחומים קצת יותר מופשטים. אני מוצא לנכון לספר לכם, ולשתף אתכם, הקהילה (וגם להזכיר לילדים), על
שהתרחש בשיעורים, מה היה אופיים, וככה על רגל וחצי ההווי הכללי.
אז מה קורה שם בשיעור אומנות ותיאטרון?
בגלל שמדובר בחתך רוחב שכזה, קולאז' של טעימות ממגוון תחומי הבמה והאומנות, השיעורים חולקו לנושאים:
חוקיות - מהי חוקיות, איך היא נבנית, איך נוכל לזהות אותה ומתי החוקויות נשברת? אחד הילדים יוצר תנועה קפואה, הילד הבא מתבונן
וממקם את עצמו ביחס לתנועה של קודמו ויוצר חוקיות ביניהם. הילד השלישי צריך לזהות את החוקיות ולהמשיך אותה או לפתח אותה וכך
הלאה עד שכל הקבוצה יחד ממוקמת בקומפוזיציה "הגיונית", המסמלת חוקיות מסויימת. אם החוקיות "נשברת" מתחילים מהתחלה. שתי
הקבוצות הצליחו ליצור חוקיות שבה נכחו כולם (בשיעור הזה הזמינו הבנות את הבנים ויחד יצרו חוקיות בחצר של כעשרים וחמישה ילדים).
רישום - עבודה ברישום דרך צורות גיאומטריות: קווים ישרים, משולשים עיגולים וכו'.
קווי יסוד ברישום, תרגילים בסיסיים כמו לצייר עיגולים, או מבוך בקווים ישרים בלבד מבלי להרים את העיפרון מהדף, לצייר דמות בעזרת צורות
גיאומטריות וכן הלאה עד לציור חופשי בלי מגבלה.
הרעיון היה לתת לילדים לצייר בחופשיות מתוך המגבלה.
כסאות - סלאלום דרך כסאות בעיניים עצומות, איך זוכרים את הדרך: סופרים צעדים, מגששים, "מצלמים" את החדר בעין ויוצאים לדרך.
כל אחד ניסה לפתח טכניקה המתאימה לו לזכור את הדרך.
בית - עבודה בחורשה. אחרי שדימינו את החורשה לעיירה, כל ילדה נשאלה איפה היתה מקימה את ביתה ונשלחה "לבנות" לה בית.
אחת סימנה את השטח באבנים, אחרת מיקמה את עצמה מתחת לעץ, אחרת בשמש, בדשא, באזור מוצל בין עלי בננה וכו'. אח"כ כל אחת
הציגה את הבית שלה לפני שאר הכיתה.
אוכל - התייחסות לאוכל כאל יצירת אומנות - כל ילדה הכינה בבית מאכל והביאה אותו לכיתה (תשעים אחוז קינוחים). ניתחנו יחד
את העבודות (המאכלים), התייחסנו לתרבות, לצבע, לצורת הגשה, לטעם וכן הלאה.
קלפים - הבאתי לכיתה קלפים אינדיאנים, הנקראים קלפי סגולה. על כל קלף מסומנת ומאויירת חיה ובספר שנלווה לקלפים יש
מידע על תכונות האופי של החיה וסגולותיה. כל ילדה שאלה שאלה באופן גלוי ושלפה קלף ואני הקראתי את "התשובה" מתוך הספר. התרגיל
שילב בין הכוחות המיתולוגים והסמליים לבין החיים שלנו. החוייה יותר מכל, היתה אינטימית ומשתפת ונעשתה פעמיים בשני שיעורים שונים
וזאת כדי להבין את כוחו של הרגע ומשמעותו בפתיחת הקלפים.
המכונה האנושית - בין יחיד לקבוצה, דרך תנועה עקבית של הליכה בקצב קבוע בתוך מרובע בחדר, ייצרנו תנועה מכנית כדימוי
למכונה אנושית. בשלב הבא שלפתי כל תלמיד בנפרד וביקשתי מכל אחת ליצור פעולה חדשה בעזרת הגוף: אחת חזרה על טקסט, אחרת
שאפה ונשפה, או עמדה עם ספר על הראש, עד שכל הקבוצה עבדה כיחידים ורק אחת עדיין שימרה את ההליכה בקצב הקבוע בתוך הריבוע.
בשלב האחרון אחת אחת חזרו להליכה בריבוע, למעט אחת שהמשיכה לעמוד עם ספר על הראש כששאר הקבוצה בוחנת אותה דרך
דימויים שהתחלפו.
רישום - פורטרט וטבע דומם - הכיתה התחלקה לזוגות וכל ילד או ילדה רשם (אייר) את עצמו ואת הבן/ת זוג שלו. תרגיל הבית היה
לרשום בעזרת פחם עציץ או צמח כלשהו.
משמיעה לתנועה - ייצרנו משחק שלכל הוראה מילולית קיים תרגום תנועתי. נאמר במחיאת כף כולם קופאים במקום, שתי מחיאות
כף עומדים על רגל אחת, שריקה והמהירות גדלה פי שניים, עם הישמע המילה ספורט הילדים צועקים יחד יאלללה מכבי!!!!!! , בהשמע המילה
פצצה כולם מתכופפים, בהשמע המילה ממשלה כולם משלבים ידיים, מביטים לשמיים ואומרים
"אריק שרון הלוואי שתחלים", עם הישמע המילה כותל כולם מתבקשים לבכות מבלי להשמיע קול וכן הלאה. החוקים הבסיסיים הם שאסור
לגעת ואסור לדבר (אלא אם כן ניתנה הוראה). התרגיל חזר על עצמו ביותר משיעור אחד וזאת לבקשת התלמידים. המשחק
משלב קשב, ריכוז, עבודה בקבוצה, ביטוי תנועתי, משחקי וקולי ובעיקר הסב הנאה מרובה.
צבע - כל הילדים התבקשו לבוא לבושים בצבע מסויים (הבנות כחול, הבנים שחור) ולהביא בנוסף גם פריטים מאותו הצבע.
קיימנו דיון קבוצתי על האופי של אותו צבע, הדימוי שלו, האובייקטיבי והסובייקטיבי.
השיעור כלל עבודה של "פסל חי" ומשחקים אחרים שקיבלו משמעות אחרת בזכות הצבע.
כמו כן התבקשו הילדים לכתוב סיפור קצר שהנושא הוא הצבע שבחרו.
שיעור עיוורים - כדי לחדד את החושים האחרים כיסיתי לילדים את העיניים ושלחתי אותם בקבוצה, כשהם אוחזים האחד בידי השני,
מהספרייה אל החצר. אחרי שהייה קצרה בחצר, התבקשו הילדים לחוש את דרכם חזרה לכיתה.
מסתבר שכשהעיניים לא רואות, הקול מפצה בצעקות שיכולות להעיר את המתים.
כיתת הבנות
אני חושב שעשיתן עבודה נפלאה, גיליתן אופי, מקוריות ובגרות שבאו לידי ביטוי בעבודה יצירתית ושמחה. עבדתן יפה גם בתרגילים
האישיים וגם כקבוצה. יותר מכל התרגשתי מהיכולת והרגישות שלכן לשתף, ומהאמון שנרקם בינינו, הקבוצה.
כיתת הבנים
אני חושב שעשיתם דרך מופלאה, שבאמת קיבצה את כולכם יחד. כבנים, כמו בנים, הבאתם המון התלהבות, אנרגיה וחדוות חיים, כמו גם
הרבה אופי ואינדבידואליות (שלעיתים, מה לעשות, באה על חשבון השיעור). כקבוצה, התהליך אתכם היה יותר חוויתי וראשוני. גיליתם הרבה
עניין בשיעור והנוכחות שלכם הייתה עקבית.
בנים ובנות – באמת העונג לי לעבוד ולהכיר אתכם.
כל אחד ואחת מכם, תאמינו או לא, חתיכת אישיות שהעולם לא יסתדר בלעדיו. אתם מוכשרים ומדהימים.
אז בשביל החופש הקרב ובא, תביאו אותה בחיוך ... גם אתם בנים.........
או, עכשיו יותר טוב.
תודה.
שי בן עטר
|
Graphics created by School Icons
|