בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו
מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד
מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש
עדכון מקורס "הטקס - עול או נכס"
סיכום שיחות שישית ושביעית
3 בדצמבר ו-24 בדצמבר - יום ו'
בשיחה השישית עברנו על החלק השני של המאמר העוסק באדם המשחק. החלק השני עוסק במשחק אצל בני האדם. השיחה הייתה ברמה גבוהה
מאוד - כל המשתתפים קראו היטב את החלק השני וחשבו מבעוד מועד על נקודות לדיון:
ומה עם בני-האדם?
בני-האדם חוזרים ומשחקים באותם משחקים על-פי "עקרון החזרתיות". הם זוכרים את המשחק ששיחקו
בעבר, ובאמצעות זיכרון זה הם משחקים שוב, ומנסים לעשות זאת טוב יותר. אבל בני-האדם השתמשו בזיכרון לא רק כדי לחזור על דברים, אלא
גם כדי להתקדם. ובני-אדם גם הם התפתחו, מוחם גדל וכישוריהם השונים השתכללו. בניגוד לבעלי-החיים, הם פיתחו תרבות.
חלק זה של המאמר מדגיש את העובדה שהמשחק לא רק קיים בתרבויות השונות של בני האדם, אלא
שיש לו חלק באופן שתרבויות אלו עוצבו.
המאפיין הראשון של המשחק המוזכר הוא "עקרון החזרתיות" - חזרה על אותו משחק שוב ושוב.
במהלך השיחה עלה מאפיין נוסף של חזרתיות בתוך המשחק עצמו. נשאלה השאלה האם חזרתיות מחייבת דמיון מוחלט בין פעם לפעם או
אפשר לגוון. אוזכר הסרט 'החיים על פי טרומן' שבו אדם חי בתוך משחק טלוויזיה שמאופיין בחזרתיות הנוגדת את החיים בחוץ שהם בלתי
צפויים ומשתנים.
מומחי המשחק טוענים כי למשחק יש חלק נכבד בהתפתחות התרבות, חלק שכנראה אינו קיים בבעלי-החיים (השימפנזות של היום דומות בהתנהגותן
לשימפנזות שהיו קיימות לפני אלפי שנה).
המשחק של בני-האדם השתכלל והתפתח עם התפתחות השימוש בלשון ובכלי העבודה, ועם התפתחות אורח חיים הנשען על שיתוף הפעולה בין
בני-אדם. אותו גורם הקיים במשחק, מצוי גם בהתפתחות התרבות.
בהתנהגותם של בני-אדם ובמשחק שלהם ישנה היכולת להשתמש בסמלים. יכולת ההסמלה מתבטאת
בחשיבה ובשפה של בני-האדם. יכולת זו נשענת על שתי תכונות - "ההיצג"
ו"יכולת ההעברה והשינוי" (עשיית טרנספורמציה).
עוד דוגמה מהסיפרות הועלתה בהקשר של יכולת ההסמלה ב'מצודת העבר הנהדר' של אריך קסטנר
בספרו 'שלושים וחמישה במאי' שם נלחמים חניבעל והקיסר הפרוסי בחיילי בדיל. הרגשות והיצרים שחווים שני הגנרלים במשחק זהים בעוצמתם
לרגשות שנחווים במציאות בשל העובדה שהמשחק הקטן מסמל עבור שני הגנרלים הקשישים את עוצמת נעוריהם. מצד שני ניתן לומר שהחיילים
החיים עמם נלחמו בעודם בחיים מסמלים עבורם חיילי צעצוע. ולפיכך חייהם כה זולים בעיניהם.
ההיצג פירושו להשתמש במשהו מייצג. במשחק השחמט, למשל, ישנם ניצבים מעץ על לוח עשוי עץ. ניצבים אלה מייצגים "פרשים", "מלכים", "מלכות",
"צריחים" ועוד. פרש הרוכב על סוס קיים במציאות. משחק השחמט מייצג קרב או מלחמה בין בני-אדם, המסתיימים בניצחון של צד אחד ובתבוסה
של צד שני, או שאין בהם מנצח ומפסיד והקרב אינו מוכרע. היכולת הזאת של בני-האדם לבנות את ניצבי העץ, להעמידם על הלוח ולהזיזם עליו
היא היכולת להשתמש בדברים מייצגים, או במלים אחרות - בסמלים. יכולת זו התפתחה והפכה להיות נכס של כל אדם חושב.
כשאדם מודרני משחק בימינו שחמט או כל משחק אחר שיש בו כלים שונים (קלפים, קוביות וכו'), מתעוררות בו אסוציאציות - מחשבות הקשורות
לחייו או לחיי החברה שמסביבו. כשם שהשחמט הוא הביטוי של ממציא המשחק לקרבות ולמלחמות, הרי בנו,
המשחקים כיום במשחק זה, מעורר המשחק אסוציאציות אחרות, הלקוחות מחיינו היומיומיים.
ליכולת של המשחק לעורר בנו מחשבות ואסוציאציות יש הרבה מאוד דוגמאות. למשל עוצמת הרגשות,
התקוות והתיסכולים שמעוררת קבוצות ספורט בקרב אוהדיהם - כשלונה של בני יהודה מזכיר לאוהדיה שהם, תושבי שכונת התקווה תמיד היו
ותמיד יהיו אזרחים מקופחים. הצלחתה של בני-סכנין מעוררת הרהורים ורגשות הקשורים ליחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל. הצלחת מכבי
ת"א או נבחרת ישראל בכדור סל מעוררת אסוציאציות של גאווה לאומית - 'אנחנו על המפה'. ליכולת הזאת אנו קוראים יכולת העברה. היא מרחיבה
את משמעות המשחק הרבה מעבר לגבולותיו.
בעת המשחק קורה שמחשבתנו נודדת אל תחומים אחרים ואל מצבים דומים בחיים, מצבים שבהם עלינו לתכנן מהלכים, לשתף פעולה או לשנות
מהלך. בכל אחד מהמשתתפים במשחק מתעוררות אסוציאציות שונות, הקשורות לחיים שלו. זוהי יכולת ההעברה,
המייחדת את המשחק של בני-האדם ממשחקם של בעלי-החיים.
המשחק של בני-האדם מכיל אפוא את יכולת ההסמלה (שימוש בסמלים) שהזכרנו, שכנראה אינה קיימת בבעלי-חיים. אנו אומרים "כנראה", משום
שעד היום אין לנו הוכחה, שאושרה על-ידי בעלי-החיים עצמם, שגם להם קורית תחושה דומה. העובדות ההיסטוריות מצביעות על כך, שבני-האדם
התפתחו במרוצת הדורות, והתרבות האנושית כיום מתבססת על המצאות ותגליות של אנשים, על שפה - הן שפה מדוברת והן ידיעת קרוא וכתוב,
על ידיעת מתימטיקה ועל חתימת הסכמים ואמנות בין בני האדם. לעומתם, שמרו החיות במשך הדורות על תכונותיהן הגנטיות, ולא עברו תהליך
תרבותי כמו שעברו בני-האדם. חוקרי המשחק טוענים כי היכולת להשתמש בסמלים והיכולת להקיש דבר מתוך
דבר נובעים מדבר שהוא כאוויר לנשימה לאדם - המשחק.
אם נבדוק היטב, נראה כי כל תחומי היצירה נשענים על שימוש בסמלים (אותיות, ספרות, קווים וצלילים). אמנות, ספרות, מדע, פילוסופיה, ותיאטרון
הם רק חלק מן התחומים המשתמשים בסמלים, בדימויים, במטאפורות ובסימבולים. תחומים אלה מבטאים את יכולת "ההיצג" שלנו, כבני-אדם,
יכולת שמתגלה כבר במשחקו של ילד רך.
האמנות מהווה את תחום ההסמלה וההיצג הפשוט והפופולארי ביותר עלי-אדמות. התיאטרון מהווה
את תחום ההיצג הקרוב ביותר לחיי היום יום.
היכולת להמציא דברים, לגלות ולחדש מבטאת את היכולת שלנו לעשות העברה (טרנספורמציה) - להשתמש
בניסיון שרכשנו מפעולה אחת שעשינו, כדי לבצע פעולה אחרת. יכולת זו מתבטאת גם בחשיבה או בשיחה, שבהן אנו מסוגלים להקיש רעיון אחד
מרעיון אחר, לעשות אנלוגיה או למצוא ניגודים.
תכונות אלה מסבירות אולי את הצורך, הקיים בכל גיל, להשתתף בפעילויות משחקיות הנקרות בחיינו, במשחקים מאורגנים או במשחקים שאנו
יוזמים במסגרת הקרובה לנו.
החינוך כיום מייחס חשיבות גדולה למשחק, ובעיקר למשחק בתקופת הילדות המוקדמת. הוא רואה במשחק גורם, המעודד את התפתחות
האינטליגנציה והחשיבה, וכן את ההתפתחות החברתית, הרגשית והלשונית.
בין השיחה השישית לשביעית חלף זמן רב ובו יצאנו לטיול עם אורי, סבא של נעמה - טיול שעיניינו קרבות של עם ישראל - החל מקרב שבעת
המלכים של אברהם אבינו, דרך קרבות יהושוע בן-נון וכלה בקרב שיירת חולדה במלחמת העצמאות. מכיוון שהקורס שלנו מוביל לקראת עיסוק
בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו נוטשים לזמן מה את החלק הראשון של הנושא הרי הוא 'טקס' ועוברים לחלק האחרון הרי הוא 'זכרון'.
בראשית הפגישה השישית סיכמנו את כל נושאי שיחותנו עד היום. הקבוצה התחלקה לשתי קבוצות דיון וכל אחת ניסתה לבחון את הטקס כמשחק
לאור כל נקודות ההשוואה אותם העלנו במהלך השיחות. לאחר מכן קיימנו דיון כולל בו העלו שתי הקבוצות את רעיונותים:
כללים וחוקים - בדומה למשחק גם לטקס מתבסס על כללים וחוקים.
גבולות - הגבולות בין החיים למשחק יכולים להיות מובהקים, אבל לפעמים גם מאוד מטושטשים. למשל אוהדי קבוצות כדורגל שממתינים זה לזה
על מנת להתעמת עימות אלים מאוד מחוץ לגבולות המשחק. גם בטקס הגבולות ברורים בין מה שהוא טקס ומה שהוא לא טקס. מצד שני קיימים
טקסים שהם לכשעצמם חלק מחיינו (למשל טקסי נקיון) ולכן ההפרדה יכולה להיות לא פשוטה.
חזרתיות - בדומה למשחק גם טקס מתאפיין בחזרתיות, אבל קיימות פעולות בעלות מאפיינים טקסיים שהחזרתיות שלהם לא ברורה.
פעולה קבוצתית - יש טקסים כמו גם משחקים שמתקיימים בבדידות (תפילה אישית למשל או משחק מחשב). אבל, למעשה גם בתפילה האדם
מקיים את הטקס עם אלוהיו שמהווה גורם קיים מאוד עבורו. גם במשחק מחשב השחקן מדמה את המחשב לחבר במשחק. כך שבמחשבה
שניה, גם טקס וגם משחק הן פעולות קבוצתיות מהגדרתן.
הייצג - הנקודה הזאת נשארה בשלב זה סתומה.
הסמלה - כך גם הנקודה הזאת.
המטרה טמונה בעצם הפעולה עצמה - באופן ברור טקס, בדומה למשחק, מתקיים בזכות עצמו ולא לטובת עניין אחר בעל משמעות מעשית -
אבל כמו שלמשחק יש מטרות שונות (לימוד, הנאה, אימון, פורקן וכו') כך גם לטקס יכולות להיות השלכות מעשיות נוספות מלבד עצם עשיית
הטקס: חיזוק נפשי, שליטה בהמונים, יצירת סדר בחיים וכו'. זאת הזדמנות לחזור לדוגמה ממנה יצאנו לדרך בקורס זה - טקס עגל הזהב והעונש
החריף שנענשו בני ישראל עליו.
השפעה נפשית על המשתתפים - כאן הייתה הסכמה כללית של כל הדנים - גם לטקס וגם למשחק יש בהחלט השפעה ריגשית ונפשית.
מסקנה
בהחלט ניתן להגדיר טקס כפעולה בעלת מאפיינים משחקיים - אם לא ממש סוג של משחק.
את החלק האחרון של הפגישה הקדשנו לדיון על שעורי הבית שעוסקים במונח 'זכרון קבוצתי (קולקטיבי).
זכרון קבוצתי, הנצחה וטקסים
ביום ג' בניסן תשכ"ג (28 במרס 1963) התקבל בכנסת ישראל "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא ההגנה לישראל".
וכך כתוב בלשון החוק:
"ד' באייר הוא יום זכרון גבורה ללוחמי צבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען
לתקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם."
מה בדיוק אנחנו אמורים לזכור? ואיך אנחנו זוכרים זאת?
בשלב ראשון ננסה בפגישות הקרובות להבין את המושג זיכרון קולקטיבי (קבוצתי).
האם בני ישראל אכן יצאו ממצרים והלכו במדבר 40 שנה?
האם יהודה איש קריות אכן בגד בידידו ומורו יהושוע מנצרת, הלו הוא ישו, והסגיר אותו לרומאים?
האם במצדה התחולל קרב גבורה אדיר או התאבדות חסרת תכלית של קבוצת קנאים?
האם במלחמת העצמאות באמת היינו מעטים מול רבים?
לקראת השיעור הבא כל אחד מתבקש להרהר, לשוחח ולהעלות רעיונות (על הכתב!!!!) סביב השאלות הבאות:
- מה ההבדל (והאם יש בכלל הבדל) בין הזיכרונות הפרטיים שלנו לבין הזיכרונות של הקהילה שלנו - למשל קהילת בית הספר?
- על מה מתבסס הזיכרון הקבוצתי (כלומר הזכרונות שמשותפים לכל הקבוצה) למשל זיכרון השואה של העם היהודי?
- ההיסטוריה וזיכרון קבוצתי - האם מדובר בשני נושאים שונים, זהים או אולי קצת מזה וקצת מזה?
- נסו לבדוק במילון, באינטרנט, באינציקלופדיה ואצל בעלי ידע סבלניים: מה משמעות המושג "מיתוס"?
עלו והצליחו,
דלית
|
Graphics created by School Icons
Animated images created by
Animation Factory
|