בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש עדכון מקורס "הטקס - עול או נכס" סיכום שיחה רביעית 11 בנובמבר - יום ו' בשיחה הרביעית המשכנו לשאול את עצמנו מהו משחק . השיחה הפכה מורכבת ומעניינת יותר, ולכן גם הסיכום הזה לא יהיה פשוט לקריאה, גם עבור מי שהשתתפו בשיחה. אני מציעה לנסות ולקרוא את הסיכום בקול רם לאחד ההורים או לקרוא בזוג בקול רם על מנת לוודא שהכל ברור ומובן. בראשית השיחה דלית הקריאה בקול קטע מתוך ספר של היסטוריון ופילוסוף חשוב מהולנד, בן ראשית המאה העשרים, בשם יוהן הויזנגה. הויזנגה כתב ספר בשם "האדם המשחק" בשנת 1938. בספר הזה הוא מראה את החשיבות של המשחק בהתפתחותנו ככבני אדם: "כשהתברר לנו שהכינוי "האדם הנבון" Homo Sapiens איננו כל כך מתאים לנו כמו שחשבנו פעם (לא לשכוח שהוזיינגה כתב עם עליית הנאצים והוא גם נענש והוחרם על ידם, אז אין פלא שהוא התאכזב מ'תבונת' המין האנושי), משום שבסופו של דבר אנחנו פחות חכמים ממה שהמאה ה-18, באופטימיות התמימה שלה, נטתה להאמין, היו שהחליטו לצרף לכינויי המין שלנו את השם Homo Faber , האדם היוצר. אולם השם הזה נראה כהולם אותנו עוד פחות מהשם הראשון, מכיוון שלא רק ייצור חי אחד בלבד ראוי לו. בעניין זה המשחק גם הוא כמו היצירה, מכיוון שיש בעלי חיים רבים שמשחקים. בכל זאת נדמה כאילו Homo Ludens, האדם המשחק, מתייחס גם הוא לעשייה שחשיבותה אינה נופלת מזו של היצירה, ולכן השם הזה ראוי לשמש עבורנו לצד ה-Homo Faber" המשימה שחברי הקבוצה קיבלו בשיחה הקודמת הייתה לנסות להשוות בין שני מצבים בעלי נתונים זהים לכאורה: • בשניהם פועלות שתי קבוצות זו מול זו - בנים מול בנות • בשניהם יש חבל מתוח בין שתי הקבוצות • בשניהם הקבוצות מושכות זו את זו ומנסות להביא זו את זו לקו האל חזור - הלו היא נקודת אמצע החבל ובכל זאת התבקשו חברי הקבוצה לחשוב האם ניתן להגדיר את ההבדלים - נניח שבן המאדים היה נוחת על כדור הארץ וצופה בשני המצבים האם היה מגלה הבדלים מהותיים ביניהם? אלא שלא די היה ב'לחשוב' בבית על תשובות אפשריות. המשתתפים התבקשו לנסות ולנסח את הרעיונות שלהם בבית בנקודות כתובות. מדוע הדרישה הזאת חשובה?! אנחנו הרי חושבים כל הזמן. אף אחד לא מבטיח שהרעיונות הטובים ביותר שלנו יעלו דווקא כשאנחנו מתיישבים ליד שולחן להכין 'שיעורים'. אולי הם דווקא יעלו במקלחת, או בזמן ישיבה בשירותים... אבל דווקא אז, כשעולים רעיונות נהדרים ואנחנו עסוקים בעניינים אחרים לא פחות חשובים, קיימת סכנה שהרעיונות הללו יפרחו להם. ולא רק זה. הרעיונות הנהדרים שלנו באים והולכים, באים והולכים ואנחנו לא נותנים לעצמנו הזדמנות אמיתית להעמיק בהם, לחשוב עליהם שוב, אולי אפילו לפתח אותם. כאשר אנחנו נאלצים לשבת ולארגן את המחשבות שלנו בכמה נקודות כתובות לקראת שיחה עם אנשים אחרים - הרעיונות הנהדרים והקופצניים האלה מתארגנים לכלל מחשבה סדורה, כזאת שאפשר לחלק אותה עם שאר בני האדם, כזאת שאפשר לפתח אותה. ובכן, מה מבדיל בין המשחק בדשא למשיכת החבל על פי התהום? הנושא הראשון שעלה הוא נושא שיתוף הפעולה. מצד אחד אפשר לטעון שהמשחק שהתקיים בדשא התאפיין בשיתוף פעולה של כל השחקנים סביב כללים המוסכמים על כולם. כמובן, שבמצב בו הבנות מתדרדרות לתהום והבנים מצילים אותן אין שום הסכמה ושיתוף פעולה סביב כללים מוסכמים. מצד שני אפשר לומר שכל מי שנמצא על סף התהום - בנים ובנות - משתף פעולה במטרה להעלות את הבנות למעלה ולהצילן. במשחק בדשא לעומת זאת הבנים והבנות מושכים לכיוונים מנוגדים ולכן אין שיתוף פעולה אמיתי. הדיון הזה העלה כמה נקודות נוספות שמבדילות בית קבוצה בדשא והקבוצה על פי התהום: • קיומם של כללים ברורים בקבוצת הדשא וחסרונם בקבוצת התהום; חשבנו על מצב מצחיק שבו אחד הצדדים מסרב לקבל הכללים ובמקום למשוך בחבל, ברגע שמתחיל המשחק הוא מתנפל על הצד השני בחיבוקים למשל... • המניע, כלומר הסיבה שבשלה הבנים והבנות מושכים בחבל. אם בקבוצת הדשא הסיבה למשיכת החבל הייתה עצם הרצון לשחק במשיכה, הרי שבקבוצה של על פי התהום המניע היה הצלת הבנות. אם אפשר היה להציל את הבנות בדרך אחרת טובה יותר, הבנים לא היו מושכים בחבל. לעומת זאת אם הבנות ובנים לא היו מושכים בחבל במשחק בשדה, המשחק עצמו היה מתבטל. הצעה נוספת שהעלנו הייתה שבמשחק בדשא המניע הוא הרצון לנצח, בעוד שבקבוצה על פי התהום המניע הוא הצלת הבנות. במילים אחרות בקבוצת הדשא המניע טמון בתוך המשחק עצמו - בפעולת משיכת החבל. בקבוצה שעל פי התהום המניע הוא חיצוני לפעולה עצמה שרק משרתת את המניע (כלומר אפשר להחליף את משיכת החבל באמצעי אחר להצלת הבנות). • גבול ותוצאה. התוצאה של המשחק בדשא רלוונטית אך ורק למשחק עצמו. מה שמתרחש במשחק של קבוצת הדשא חשוב רק בתוך גבולות המשחק. לעומת זאת האירוע של הקבוצה על פי התהום עלול להסתיים במותן של הבנות - כלומר האירוע חורג מהגבולות של משיכת החבל עצמה. 'רגע רגע' - אמרה נעמה - כאשר שוחחתי עם אבא שלי בבית על הנושא הוא טען שההבדל הכי חשוב הוא שאלת החיים והמוות. במשחק משיכת החבל בדשא יכול להסתיים בהפסד או ניצחון של את הקבוצות, אבל באירוע השני חיים ומוות עומדים על הפרק. אלא שאני הזכרתי לו, אמרה נעמה, שבמשחקי האבירים למשל מטרת המשחק הייתה להרוג את היריב - משחק עד מוות - כלומר האירוע לא חרג מגבולות התחרות ובכל זאת יכל להסתיים במוות. רגע של מחשבה: האם 'תחרויות עד מוות' של אבירים מתאימים לקבוצת הדשא או לקבוצה על פי התהום?????? • מרצון או מהכרח. עוד רעיון שעלה בשיחה: בקבוצת הדשא כולם השתתפו מרצונם באירוע. בקבוצה על פי התהום הבנות אינן מושכות את עצמן אל התהום מרצון. זהו מצב שהן נקלעו אליו ואין להן ברירה. אפשר לומר שיש 'תחרות' בין הבנים לבין כוח המשיכה של כדור הארץ... על מנת להקל עלינו סידרנו את ההבדל שמצאנו בתוך טבלה: דשא תהום - שיתוף פעולה במשחק - חלק מהקבוצה משתתפת נגד רצונה - כללים ברורים ומוסכמים על כולם - אין כללים והמצב לא מוסכם על כולם - המניע הוא הרצון לנצח במשחק - המניע הוא להציל את הבנות - המניע טמון במשחק - בפעולה - המניע חיצוני לפעולה (משיכת החבל) - האירוע מתרחש בתוך גבולות ברורים - אירוע שחורג מהגבולות עד חיים ומוות - מעורבות משתתפים מרצון - יש ברירה - השתתפות של המעורבים באירוע לא תלויה ברצונם - אין ברירה. בשלב הזה כבר התחלנו להבין שמה שאנחנו מנסים לבדוק זה את ההבדל בין מצב שאותו אנחנו מגדירים כ: משחק ובין מצב שאותו אנחנו מגדירים כ: מציאות. מהו משחק????? על מנת להעשיר את השיחה התבוננו על מספר הגדרות שהציעו גדולי ההוגים של המין האנושי: אריסטו: המשחק הינו האושר בעשיית דבר שאין לו מטרה. פרוייד: משחק הינו פעילות דמיונית של מילוי משאלות ברמה גופנית ולא ברמה רוחנית. שילר: המשחק - שחרור של מרץ העובר על גדותיו. גרוס: המשחק - התאמנות אינסטינקטיבית ללא הכוונה הרצינית. אריקסון: משחק - חופשה מן המציאות. את השיחה סיימנו בעוד קריאת קטע קטן של הוייזנגה: "רוחה של תחרות משחקית, כאימפולס חברתי, עתיקה יותר מהתרבות עצמה והתפשטה בכל תחומי החיים כמו אחד המרכיבים המקוריים שלהם. הטקס צמח בתוך המשחק הקדוש. השירה נולדה במשחק והתפתחה בתוכו. מוסיקה וריקוד הם משחק טהור... אנחנו יכולים להסיק לפיכך, שהציוויליזציה עצמה, בשלבים המוקדמים ביותר שלה - שיחקה. היא לא צמחה מתוך משחק אלא ממש התפתחה בתור משחק ולעולם לא ניתקה ממנו." מכיוון שהספר של יוהן הויזנגה קשה לקריאה - דלית המליצה לחברי הקבוצה לקרוא שני סיפרי מדע בדיוני בהם המשחק הופך לחיים עצמם: "השחקן" ו"המשחק של אנדר" - גם ספרים מעולים וגם מעוררי מחשבה. לקראת הפגישה הבאה מתבקשים כל חברי הקבוצה לקרוא בספרייה של מט"ח את המאמר של אילה יפתח 'האדם המשחק' ולסמן במרקר את העניינים החשובים לדעתם. כתובת המאמר: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2180 לדיווחים משיעורים נוספים Graphics created by School Icons Animated images created by Animation Factory