בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש עדכון מקורס "הטקס - עול או נכס" סיכום שיחה שש עשרה 4 למרץ - יום ו' עד כה שוחחנו על השאלות: מה זה טקס? מה תפקידו של טקס? מה זה זיכרון קולקטיבי? מה זה מיתוס? מה אנחנו כקהילה רוצים או צריכים לזכור? בבית התבקשו המשתתפים לחשוב: האם אתם מוצאים סתירה בין : מה אנחנו רוצים או זוכרים ביום הזכרון? מציאות יפה יותר למנוע פגיעה בשכולים לחזק בטחון בצידקת דרכנו האירועים ההיסטוריים החלל שמת הוא בעצמו הרג המלחמה לא מתחשבת ברגשות השכולים מוות לשווא כשאנו מסתכלים על אמצעי התקשורת, אנו רואים שהמוות במלחמה/קרב - מתואר במילים אחרות (טרמינולוגיה) כשמדובר במוות של אנשים מהקהילה שלנו: 'רצח'. מוות של בני קהילת האויב (האחר) מוגדר כ'פגיעה'. כך גם כשאנחנו הורגים מדובר ב'פגיעה' מתוך אין ברירה, כאילו ללא כוונת זדון. כשהאויב הורג, מדובר ברצח בכוונה תחילה. שאלה חשובה: למה מוות שהיה לשווא, ניתן למניעה, מדחיקים ומסתירים ולעומת זה מבליטים 'מות גיבורים'? עודד הסב את תשומת ליבנו שאפילו בסיפור נפילתם של יהונתן ושאול, מותם למעשה הוא מוות מיותר בקרב שתוצאותיו ידועות מראש (לשווא). לעומת זאת בקינה אומר דוד: 'איך נפלו גיבורים?'. אנו תוהים - למה מוות לשווא נראה לנו כפגיעה בכבוד המת? למה הוא מבייש את השכולים הנשארים בחיים? הצגנו למחשבה סיפור דימיוני: מחבלים משתלטים על בית הספר. דלית, שנמצאת בחדר המסריט, יוצאת למבצע התאבדות כדי להציל את התלמידים. היא מתה במהלך המבצע. אלא שאז מתברר שהמבצע היה מיותר, כי המחבלים נמצאים על כוונות הצלפים שבחוץ - ועוד שתי דקות עם היו נורים. דלית מתה לשווא. - האם בכך נפגעת גבורתה? אומרת נועה: מוות בהגדרה, הוא דבר שאף אחד לא מחכה לו בכיליון עיניין ולכן אנו מחפשים סיבה למוות. המשכנו בשיחה והסכמנו שעבור המת עצמו - אין זה משנה אם יש או אין סיבה מוצדקת למותו. ובכל זאת יש מנגנון נפשי שדוחק בנו (וגם בשאר בני הקהילה) להצדיק את המוות. אם כך, אנחנו חרדים ומפוחדים מהמוות, כפי שלמדנו בהרצאה המעניינת של הלל בנושא זה לפני מספר פגישות. אלא שכאן מתעוררת בעיה - אם אף אחד לא יהיה מוכן להסתכן במוות - מי יגן על השבט בעת התקפה? מי יסתכן במוות משיני האריה ויצא ליערות להביא צייד ומזון לבני השבט? אם אף אחד לא ייקח על עצמו את אותם תפקידים מסכני חיים, יש סכנה לשרידותה וקיומה של הקהילה כולה. לפיכך לטובת קיומה של הקהילה כולה, יצרו בני האדם 'הצדקות למוות': 'טוב למות בעד ארצנו', או 'מוות על קידוש השם', או 'חנה מגנה על בניה'... מוות ללא הצדקה מערער את כל הסדר שעליו מתבססת החברה האנושית - סדר שמצדיק את מותם של אחדים למען חייהם של האחרים. לדיווחים משיעורים נוספים Graphics created by School Icons Animated images created by Animation Factory