בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו
 מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד
מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש


עדכון מקורס "הטקס - עול או נכס"

סיכום שיחות שלוש עשרה-חמש עשרה
11 לפברואר, 18 לפברואר, 25 לפברואר - יום ו'

שלוש השיחות הללו הוקדשו להתמודדות הקשה ביותר של חברי הקבוצה עד עתה עם התהליך הלימודי - ניתוח המאמר האקדמי:

'מסוכן זיכרון לאומי לקהילת אבל מקומית: טקס יום הזיכרון בבתי ספר בישראל' מאת עדנה לומסקי-פדר
כתב העת מגמות, הוצאת מכון הנרייטה סולד 2003 כרך מ"ב (3) עמודים 353-387

הקושי בקריאת מאמר אקדמי בן מעל ל-30 עמוד, הוצאת העיקר מהטפל ויצירת ההקשרים הרלוונטים לקורס שלנו, הפך למשוכה הגבוהה ביותר אותה נאלצו לעבור משתתפי הקורס - כל אחד בדרכו הוא.

חלק הצליחו לקרוא, בסיוע ההורים, את המאמר במלואו - להבין את כולו ולהגדיר לעצמם את העיניינים המרכזיים בו. חלק הצליחו לקרוא את המאמר לבד במחיר וויתור על חלקים המנוסחים באופן אקדמי או תאורטי מדי והתרכזו בעיקר בתיאור מחקר השטח של החוקרת והממצאים שהיא אספה בתוך בתי הספר. חלק שלישי בחרו חלק אחד או שניים מרכזיים במאמר והתרכזו בהבנתם - וכך תרמו לדיון הקבוצתי.
כך או כך - תהליך ההתמודדות - החל מחיפוש המאמר בסיפרייה, קריאתו והפיכתו לקרש קפיצה עבורנו לדיון על האופן שבו מתרחש יום זיכרון בבתי ספר שונים בארץ - סייע לכל אחד מחברי הקבוצה לבחון את יכולות הלימוד שלו, להכיר את יתרונותיו ומגבלותיו ולחפש דרכים לסייע לעצמו.

שיחה ראשונה:

מהי ההתייחסות לטקס יום הזיכרון בבתי הספר השונים?

מלבד התפקיד המסורתי של טקס יום הזיכרון - כסוכן לזיכרון הקולקטיבי של הקהילה - תפקיד שניתחנו בשיחות הקודמות - מסתבר שטקס יום הזיכרון הוא כלי רב עוצמה לחיזוק תפיסת העולם, הזהות העצמית והאידאולוגיה של בית הספר:

"טקס הזיכרון בבית הספר הוא כלי הנתון הן בידי המדינה והן בידי קבוצות אזרחיות המאתגרות את המדינה ומשתמשות בטקס לקדם את זהותן ואת סדר היום החברתי שלהן... נקודת המוצא של מחקר זה היא שיש לבחון את טקס הזיכרון בבית הספר כאתר פוטנציאלי למאבק על פרשנות לאומית (איך צריכה להראות החברה והמדינה שלנו)... המאבק על הזיכרון בזירת החינוך הוא חלק מתהליך רחב יותר שבו מערכת החינוך היא אחת מזירות הפעולה החברתיות המרכזיות לפעילותן של קבוצות שונות, המבקשות לקדם אינטרסים חברתיים ופוליטיים ולקרוא תיגר על מערכת החינוך הממלכתית (ואנחנו שואלים את עצמנו, האם גם אנחנו בעצם מהווים קבוצה כזאת?)"

הדוגמאות שבחרנו לשוחח עליהן מתוך המאמר היא דוגמת בתי הספר של רשת 'קדמה'. ודוגמת בית הספר האנטרופוסופי.
בתי הספר של רשת קדמה רוצים לשנות את סדר היום החברתי במדינת ישראל. לתפיסתם ההגמוניה (שליטה) על המדינה היא בידי האליטות האשכנזיות. התרבות המזרחית נדחקה הצידה מצד אחד ומאידך מובלטת תרבות מזרחית רדודה המשמרת את 'הסדר הישן' - שבו גם יוצאי עדות המזרח עצמם רואים את עצמם ואת תרבותם פחותה לעומת האירופאית (אשכנזית).
אבל בתי הספר של 'קדמה' אינם רוצים לשנות את סדר היום רק אצל תלמידיהם אלא להשפיע על כל החברה הישראלית. הם רואים את עצמם כ'ראקציונרים' (כלומר כאלה שרוצים לגרום ראקציה - תהליך ושינוי).
הטקס ב'קדמה' מחזק מאוד את האידאולוגיה של בית הספר:
תפילת קדיש בנוסח מזרחי
שימוש בטקסטים שחיברו משוררים בני עדות המזרח,
שירה ישראלית קנונית (כלומר שירים קנוניים כמו ירושלים של זהב) אבל בנוסח מזרחי
ריכוך המסרים הצבאיים והלאומיים (בדרך כלל היו בטקסים רק דגל וצפירה)

מצד אחד הטקסים מתבססים על תרבות מזרחית 'גבוהה', לתפיסתם של אנשי בית הספר - ומנסים ליצור סמליות חדשה, 'מזרחית', ומצד שני הם שומרים על קשר הדוק עם הטקס הקנוני הלאומי הישראלי.

לעומת בתי הספר של 'קדמה' - בית הספר האנטרופוסופי הוא מתבדל באופיו - והאידאולוגיה שלו מופנית פנימה, בלי רצון להשפיע על כלל החברה הישראלית. דבר זה בא לידי ביטוי קודם כל בהתרחקות ניכרת מאוד מהטקס הקנוני הלאומי. מובלטים מסרים הומניים בין לאומיים, מובלט סיפור תולדות העם היהודי ותולדות הציונות וכמעט נעלם העיסוק באבל, במוות ובשכול. כל אלה נובעים מהדגשת עולמו של הילד - והקשר העמוק עם תרבות המערב:
וויתור על כל הסממנים הצבאיים, מלבד הורדת הדגל לחצי תורן
הטקס מנוהל על ידי מורה 'המספרת' את סיפור התהוות העם היהודי מאז אברהם אבינו ועד היום
הסיפור מלווה בקטעי מוסיקה קלסית וישראלית
קריאת טקסטים מהתנ"ך וטקסטים קנוניים ישראלים
שירה וריקוד
הטקס מדגיש את השלום, ואת היד לאחר ולא מתעסק באבל והכאב, שאינם ברי התמודדות לילדים, לפי הגישה האנטרופוסופית.

את הסדר החברתי הקיים וההשענות על הטקס הקנוני הלאומי, ניתן למצוא ,לפי המחקר, בעיקר בבתי הספר הממלכתיים דתיים ובפנימיות צבאיות אליטיסטיות.

למשל, באחד מבתי הספר הובא לטקס לשאת דברים המודל האידאלי לחיקוי בחברה הישראלית:
פוליטיקאי - איש צבא לשעבר - איש חינוך בהכשרתו.
בפנימייה הצבאית הובאה לשאת דברים אחות שכולה, אבל עיקר דבריה התרכזו לא במוות ובשכול, אלא במשמעות החשובה שהייתה לפנימייה בגיבוש זהותו של אחיה. בכך היא מחזקת את האמון של הקבוצה כולה בסדר החברתי הקיים והערך של הפניימייה הצבאית בתוכו.

עוד נושאים שעלו בשיחה, בהם התעמקנו בשיחות הבאות:
בתי ספר ותיקים ויוקרתיים (כמו גימנסיה הרצליה, בית הספר הריאלי בחיפה וכו') העמידו את האבות השכולים במרכז והביאו אותם כמרצים אורחים בכיתות.
מה עומד במרכז הטקס: החללים בהם אנו נזכרים, המשפחות השכולות שנשארות בחיים או חברי הקהילה עצמה והמשך קיומה?
הטיפול ביום הזיכרון בבתי ספר דו-לאומיים יהודים ערבים. יצירת שני טקסים מקבילים לשני זכרונות קולקטיביים שונים: עצמאות ישראל מול הנקבה (האסון) הפלסטיני.

שיחה שניה:

האבל והשכול, מה מקומם ותפקידם בטקסי יום הזיכרון?

באופן כללי מצאנו ארבע התייחסות מרכזיות לאבל:
התעלמות, כפי שראינו בבית הספר האנטרופוסופי
ביקורת על עצם המלחמה והסבל שהיא גורמת, מה שבמידה מסויימת הופך את השכול לסמל 'שלילי'
העמדה של השכול האישי של קהילת בית הספר במרכז (חברי הקבוצה מצאו דוגמאות רבות מבתי ספר קודמים שלהם):
- יצירת חדרי זיכרון לנופלים מבוגרי בית הספר בתוך בית הספר
- העמדה במרכז של המשפחות השכולות - למשל הושבתן בשורה הראשונה
של הטקס
- השתתפותם של בני המשפחה השכולים בתוך הטקס
- מעבר בכיתות והרצאות/שיחות של בני משפחה שכולים על יקיריהם שנפלו,
עם תלמידי בית הספר
התייחסות כללית לאבל כללי - קנוני של כלל הנופלים, בלי התייחסות אישית (למשל בטקסט הקנוני של אלתרמן בשירו מגש הכסף 'אנחנו מגש הכסף עליו לך הוגשה מדינת היהודים' - או בטקסט 'הנה מוטלות גופותינו - שורה ארוכה ארוכה')

שאלנו את עצמנו למה השכול חשוב:

האבל הוא גורם מאחד - למשל קהילה קוברת את כל המתים שלה ביחד, גם אם בחיים אנחנו מתגוררים רחוקים ובנפרד זה מזה.
מתוך המאמר:
"למשפחות השכול היה תמיד תפקיד חשוב בתרבות השכול הישראלית, בהיותן ה"האנדרטאות החיות", המקשרות בין האבל האישי לציבורי. הטקס מאחד את האומה עם המשפחות השכולות ובכך יוצר קהילה אחת של אבלים... קולם של ההורים הוא כל כך חזק ודרמטי, עד כי לעתים נדמה שגיבוריו המרכזיים של הטקס הם האבלים ולא הנופלים. ישנם טקסים שמתמקדים בעיקר בהם - תחושותיהם, כאבם, כעסם, חוסר אונם ורגשות האשם שלהם, ואילו הנצחתם של הנופלים - החזרתם לרגע ל'חיים' באמצעות הדיבור עליהם - נעשית משנית."

כמה רעיונות חשובים שעלו בשיחה:
האבל הפרטי הופך את המוות מוחשי עבור כולנו.
הטקס יותר חזק (יותר אפקטיבי) כי הזכרון של המוות והאבל הופך חי.

במאמר ניתנת דוגמא קיצונית של מנהלת בית ספר שבבית ספרה לא היה אף תלמיד שנפל בקרבות ולכן היא הקימה חדר זיכרון סביב אבל פרטי שלה והפכה את השכול שלה לשכול של הקהילה.

למעשה זהו תהליך שמתרחש בהרבה מאוד בתי ספר, במהלכו נוצרת בבית הספר 'קהילת אבל מקומית' - והטקס הוא סביב ועבור קהילת האבל הזאת.

במהלך השיחה עלו שתי הצעות להתבונן על קהילת האבל:
  1. המקום והזמן כגורם מאחד - כלומר כל מי שמת בקרב מהצד 'שלנו', המוות שלו מוגדר כ'שכול' והוא חלק מקהילת האבל.
  2. רק מי ששייך לקהילה המוות שלו מקבל את ערך 'השכול' - כלומר גם אם נלחמת בצד שלנו ונהרגת בקרב, אין זה מבטיח לך באופן אוטומטי חלק בקהילת האבל (ראו מעמדם המסובך של לוחמים דרוזים או בדווים בישראל).
תופעה מעניינת שקשורה לפרקטיקה של הטקס (לאופן שבו הטקס מבוצע בפועל) קשורה להתעצמות הקול הנשי - דבר שחופף את התעצמות הקול הנשי בכלל והאמהי בפרט בדיאלוג מול הקול הגברי הצבאי בחברה הישראלית (ראו הנסיגה מלבנון בעקבות תנועת 'ארבע האמהות'). אחד הביטויים לכך הוא הופעתם של מופעי מחול כחלק מהטקס בבתי ספר רבים (ריקוד אבל באחד מבתי הספר היסודיים) מצד אחד וקולות ביקורתיים מצד שני (קריאת טקסטים ביקורתיים של חנוך לוין בטקס השכבה הבוגרת של תנועת "השומר הצעיר").

במקביל הולכת ומצטמצמת הפרקטיקה הצבאית והסמלים הלוחמניים והצבאיים מתמעטים. ישנם בתי ספר שאפילו מקיימים את הטקס שלא בצמוד לצפירה, כפי שמוכתב על ידי סדר היום הלאומי.

שיחה שלישית:

סיכום שלל הסמלים והפולחנים המעשיים שבהם נעשה שימוש בטקסים השונים.

סמלים
 פולחנים
 טקס קנוני
 פולחן אלטרנטיבי
דגל הורדה לחצי תורן מתרחש בחוץ ליד אנדרטאות - ליד הכותל בליל יום הזיכרון ובהר הרצל בבוקר יום הזיכרון הופעות
צפירה עמידה בצפירה צפירה ולאחריה הדלקת משואה ריקודים
טקסטים קנונים ואלטרנטיביים קריאת יזכור, תפילות, קריאת טקסטים שונים נאום הנשיא הצגת מציאות אמיתית
סמלי מלחמות נאום הרמטכ"ל הטלת ספק וביקורת
מנורה קטע אזרחי הצגת סיפורים אישיים ואבל אישי
נרות הדלקת נרות פרקי תהלים של הרב הראשי נרטיבים אלטרנטיביים (תולדות העם היהודי, האבל הפלסטיני וכו')
משואות הדלקת משואות קדיש בפי אב שכול
משפחות שכולות קריאת שמות הנופלים אל מלא רחמים של חזן
אנדרטאות משמר כבוד
המנון שירת המנון
הופעות / הצגות / מסכתות
נאומים, הרצאות, שיחות

לאחר שפרטנו את כל הסמלים והטקסים שמצאנו במאמר - התרכזנו באופן שבו מתבצע הטקס הקנוני - כלומר טקס הפתיחה הלאומי לארועי יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי. חשיבותו של טקס זה שהוא מהווה מודל לחיקוי או לסתירה עבור כל הטקסים האחרים:

הטקס הקנוני של פתיחת ארועי היום הזיכרון מתקיים כאמור החל מ-1967 בכותל המערבי. הטקס מאורגן על ידי משרד הביטחון והוא מסודר בסדר לינארי (קווי - כלומר פולחן בודד אחד אחרי פולחן בודד אחר באופן מסודר). קטע צבאי וקטע אזרחי לחליפין.

שעת לילה.
הצפירה פותחת את הטקס. הכיכר חשוכה למחצה. הכותל מואר. כולם עומדים דום ומסתכלים. המוקד הוא המשואה הנמצאת בחרוט העשוי מאבנים הדומות לאבני הכותל. בחלק המגודר ניצב משמר כבוד של חיילים צעירים. הדגל הלאומי מורד לחצי התורן בקו ישר עם המשואה. ליד התורן שני קצינים בכירים, שאחד מהם הוא הרמטכ"ל.
מאחוריהם נמצאים מוזמנים, בני המשפחות השכולות ומאחור, בקצה הכיכר, קהל הצופים - סדר היררכי-צבאי, המרמז על רוח הטקס הלאומי. בקצה הדרומי משמר כבוד גדול הסוגר על המרחב.
הטקס חסכוני, שקט מאוד, מעט מלים, מעט תנועה וכל אורכו כ-15-20 דקות. למרות שהוא קצר הוא נותן תחושת השלמה ובטחון של סדר מוסרי וחברתי. אין התייחסות אישית אלא רק קבוצתית ובמרכזו ערך ההקרבה. וכך אמר הנשיא שז"ר בנאומו בטקס בשנת 1969:

"בשם כל בית ישראל, אנו מדליקים את נר הזיכרון לזכר נשמות כל היקרים לנו שנתנו את נפשם למען חירותנו וגאולת נפשנו... קורבנם הטהור יתקבל לעולמי עד..."

הסדר הצבאי מגובה גם בסדר 'משפחתי' - המדינה היא אם והמשפחה היא משפחת השכול. לצד הנשיא המסמל את אבי האומה נמצאת אם שכולה המגישה לו את המשואה. קיים חיבור בין הסדר המשפחתי לסדר הלאומי.

 את הפגישה האחרונה בסדרת השיחות העוסקות בטקסי זיכרון בבתי ספר במדינת ישראל השלמנו בקריאת אחד הטקסטים הראשונים של האומה העברית העוסקים בשכול: קינת דוד על שאול ויהונתן.

מצאנו שבתוך הטקסט הזה נמצאים כל המאפיינים שמצאנו בטקס הזיכרון השונים - הקינה האישית, האבל הקבוצתי, הגבורה וההקרבה בזיכרון הקולקטיבי מול סיפור הקרב המיותר והעגום הזה. כל הנושאים הללו יעסיקו אותנו בחודשיים הקרובים שבהם נעבוד ונכין את אירוע בוקר יום הזיכרון של קהילת בית הספר.









Graphics created by School Icons


Animated images created by
Animation Factory