בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו
מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד
מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש


15/3/02 - פרלמנט #19

יו"ר הישיבה: תמרה שיפרין
רשם: לירז אולמר
סדר דוברים ונושאים: נעמה לביא

1. ערעור על החלטת ועדת זכויות הפרט מיום 12/3 (מגיש: בעז כפיף):
את הבקשה לערעור אפשר לקרוא כאן.
אראל כפיף:2 תלונות הוגשו לוועדת זכויות הפרט (להלן הוועדה) מ-2 ילדים נגד בועז. בועז נלחץ מזה שהוא צריך להופיע בפני הוועדה, ובדרכו שלו הביע את הלחץ והמחאה. 2 המשפטים נעשו שלא בפניו ואז הוא נכנס, הפריע ויצא. הוועדה החליטה שזה לא בסדר והוא קיבל את העונשים הבאים: להסביר לוועדה את חשיבותה, להיות הסדרן בוועדה הבאה והשעיה. כאן נעשה משהו לא חוקי וגם נעשה עוול לבועז בדרך שהדברים התנהלו. דבר שני הוא עד להיכן אנחנו הולכים עם הוועדה הזו ואיך לעשות את העבודה שלה יותר יעילה. עד שקרה המקרה שלנו, בכלל לא ידעתי איך הוועדה מתנהלת, ועכשיו התחלתי לחשוב שאולי הדברים לא עובדים כמו שצריך. אני מדגישה שאין לי כאן עניין אישי עם אף-אחד וזהו לא חיסול חשבונות.
רונית סנה:כשדיברנו בעבר על הוועדה, דיברנו שנלך לכוון של גישור ורק אז נלך לכוון של שפיטה. אני מאמינה שיש ניסיון לעשות גישור. אבל אני יודעת שהילדים הקטנים חושבים שהוועדה זה די מפחיד. אם ילדים פוחדים מהוועדה אנחנו מפספסים בעניין הגישור. אם לילד בכיתה ד' עדיין הדבר נתפש בצורה מאיימת ולא מקום שאפשר לבוא ולדבר ולהציג את הצד שלו, אנחנו צריכים שהוועדה תהיה דבר פחות מפחיד ויותר פותר סכסוכים.
מוקי לנדמן:בזמנו שישבנו, וועדת פרלמנט, עם הוועדה וגם כשדנו על הכללים, התלבטתי האם נכון לרדת לפרטי פרטים. כל דבר אפשר לתת לו כלל וחוק. מהסיפור של בועז עולות לפחות 2 נקודות שאין עליהן החלטה ואפשר להתווכח עליהן: 1. האם אפשר בכלל לשפוט אדם שלא בפניו 2. נשפט מיד על עבירה שביצע בזמן עבודת הוועדה (כשהפריע).
הראייה שלי הייתה שזה לא יהיה נכון לכל דבר לתת נהלים מסודרים מיד, כי מרוב עצים לא נראה את היער ודווקא הצורה שהועדה בנתה היתה נכונה. קיוויתי ששאר הדברים יתגבשו במשך הזמן. וברמה הכללית, יש לי איזושהי תחושה ואני מבין גם מהעומס, שהשימוש שאנחנו עושים בוועדה הוא רב מדי. הפתרון המיידי הוא תמיד תלונה לוועדה. כולנו צריכים לזכור שאנחנו איזושהי חברה ובחברה סבירה לא כל דבר מגיע מיד להליך של שיפוט. יש הרבה דרכים אחרות ואני רואה כתפקיד של ההורים והצוות בביה"ס להטמיע.
שרה טל:אני חייבת להגיד שמצד אחד הסיפור של בועז הטריד אותי מאד מאד. ממש הדיר שינה מעיני. מצד שני אני חייבת להגיד שזה גרם לי להבין ואני מצטערת שזה נפל על בועז, אבל מטעויות כאלה אנחנו לומדים. אני זוכרת ששאלתי אם פרסמנו מראש את המשפטים שיהיו באותו יום ואמרו לי שלא ואז מאותו רגע אני מרגישה ששברתי שמירה. איך החלטנו שאנחנו בכ"ז שופטים למה לא עשינו גישור. במקום להישאר בתפקיד השופטת מיד קפץ לי תפקיד החונכת גם עם בועז וגם עם אלעד. קודם כל אני חייבת לגונן על בועז והלכתי ודברתי איתו ביום חמישי. הרבה יותר חידד לי את התפקיד שלי בוועדה זה לא פשוט כהורה וכחונך לשמור על הנייטרליות והצדק מתעתע. רציתי שיהיה צדק גם עם בועז וגם עם אלעד. אני הגעתי לוועדה כי בזמנו גאל גייס אותי. ואני לא טובה בזה. ואז החלטתי לבוא והבנתי שאני כנראה יושבת על הגדר. ואחרי המקרה הזה שקרה הבנתי שאני לא יכולה להיות במקום מסוים ולא לקחת אחריות. אנחנו רוצים לעשות שדרוג ולחדד נהלים ולחשוב איך אנחנו. יש הרבה מקומות בתוך וועדת משמעת שהם לא בדיוק סגורים. בסוף משפט מישהו צריך להגיד לחונך וכו'. עשיתי רשימה. ואני לא אומרת בצורה מאשימה. מזה אנחנו לומדים. הועדה הזו דורשת זמן. מי שחבר בה צריך להקדיש לה מזמנו. לא צריך לירידה לפרטים. נכון להשאיר את הדברים פתוחים ולחשוב ולחדד. בעניין של בועז: את הסיפור שהוא זרק _____ על אלעד לא הוספנו לשיפוט. דבר נורא חשוב לדעתי צריך להפריד בין 2 ועדות: ועדת גישור וועדת שיפוט. חצי מהתלונות יעבירו לוועדת גישור. ובמשך הזמן יהיו פחות תלונות בוועדת משמעת ויותר בגישור.
נעמה לביא:זה לא נכון שאומרים 24 שעות קודם. כשאני תבעתי איזה ילד לא הודיעו לי קודם.
מיכל אטר גלבוע:אני לא חברה בועדה אבל החלטתי שאני רוצה לראות מה קורה שם, ולגבי האווירה בתוך הוועדה היא לא מאיימת והכל נעשה בצורה נעימה ומכבדת ושומרים ומגוננים על הילדים. אנחנו צריכים להעביר לילדים תהליך של הבנה מחודשת. ולגבי הפתרון של השעיה. אני בתחושה שיש זילות של עניין ההשעיה. זה בעיני פתרון קצה למצבים מאד מאד חמורים. אני לא מאמינה בהשעיה. אני לא חושבת שילדים שהושעו קרה להם משהו טוב. זה צריך להיות רגע לפני שאתה עף מביה"ס. מוקי דיבר על שימוש יתר בוועדה. אני חושבת על שולחן דיונים, או שולחן שלום. מין גישור לא פורמלי. עד שתלונה מגיעה לוועדה הילדים כבר השלימו 10 פעמים ורבו 10 פעמים.
תמרה שיפרין:דיברנו באופן כללי על הוועדה. אני מבקשת להתייחס למקרה המסוים.
מיכל אטר גלבוע:לגבי המקרה עצמו והסיטואציה שבועז הגיע בלי הכנה, בלי ההורה, בלי החונך. כל ילד יש לו את הסגנון המסוים. היתה החמרה והחשיבות של לערב את החונכים היא קריטית.
יורית ריבלין:אני חושבת שהדיון פה בפרלמנט צריך להיות עקרוני על ההליך בוועדה. מה שהיה עם בועז העלה נקודות שצריכים להעלות לדיון. ביום שלישי כשניגשנו לילדים ולא היה פתק, אמרנו להם אתם רשומים, ואם אתם לא מסכימים לבוא הפעם תדעו שתשפטו בפעם הבאה. זה שהכריחו אותו, היה מיותר וזה גם מה שגרר את כל ההשתלשלות ואח"כ הריאקציה היתה מאד קשה. הבעיה היא שיש ילדים שלא מוכנים לקבל בכלל את סמכות הועדה. אם אומרים לך לבוא ואתה לא מסכים לבוא המרידה היא בכל המוסד שהקהילה החליטה להסמיך אותם לבצע איזושהי פעילות. יכול להיות שהיה אפשר למנוע במקרה הספציפי הזה. הקטע של השעיה, הוא הפתרון שלנו כשאתה בועט בכל כללי ביה"ס ובסופו של דבר אתה בועט במוסדות אז נשאר לנו להגיד לך שככה אנחנו לא רוצים ולא מוכנים. זה מה שגרם לנו פעם להחליט להשעות ילד ליום אחד. אתה משעה אותנו אז תדע שלביה"ס יש כוח לפוצץ. נתנו לו ביום הזה שעורי בית והכוונה היתה שההורים יעשו את זה איתו, לכתוב 5 דברים שהם במהות ביה"ס.
צביקה כהן:השיטה של העבודה של הועדה מגובשת ומסודרת. יש דיון. הילדים באים, התובע והנתבע ויש החלטה. יש הרבה פתחי יציאה. אם היה בא ואומר לא הודעתם לי, הוא פשוט אמר לא שם עליכם והוא לא בא. עכשיו הוא יכול להגיש ערעור ועד הערעור ההשעיה לא תקפה. בערעור קרוב לודאי שהיא לא תתממש.
שי אולמר:אני חושב שזה המקום להגיד שכל העבודה בוועדה נעשית בהתנדבות תוך כדי תהליך של למידה שכולנו חלק ממנו. והוועדה לא פעם ביקשה שהורים נוספים יצטרפו אליה. לגבי המקרה הספציפי של בועז. בועז הגיש לוועדה ערעור על כך שכל ההליך שנעשה לו היה לא בסדר. השלב הבא אומר שהמשפט לא היה וצריך לעשות משפט חוזר לפי הכללים. הוועדה נהייתה באיזשהו מקום כלי לחיסול חשבונות בין הילדים וזה אומר שבאיזשהו מקום פספסנו. אולי צריך כמו ששרה אמרה 2 וועדות, או משכיני שלום. הפרדה שיהיה בה תהליך של למידה.
שרה טל:חברים בוועדת משמעת צריכים לעבור איזושהי הכשרה.
שי אולמר:השעיה זה לא עונש. לא פותר כלום.
יורית ריבלין:יש בעיה עם הילדים שהתלוננו. הם צריכים לקבל פידבק על התלונה שהם שמו בתיבה.
שי אולמר:אם מישהו אומר לכם אני לא מכיר בכם, או בסיטואציה של ריבוי תלונות על ילד אחד. לפנות לחונך של אותו ילד, מכניסים את הנושא להקפאה. מודיעים לכל אלה שהגישו תלונות.
יורית ריבלין:אנשים בוועדה עושים את הדברים מכל הלב. באמת מנסים לתת לילדים הרגשה טובה. אנחנו שואלים את 2 הצדדים.
שי אולמר:אני הייתי מצפה שהפרלמנט יחליט משפט חוזר כי ההליך לא תקין.
יורית ריבלין:צריך שהוועדה תבוא ותסביר לילדים את זכויותיהם.
דרור צבן:אני חושב שכ"א מאתנו אם היה חבר בוועדה סביר להניח שהיה טועה. אני חושב שגם אני הייתי נופל למלכודת הזו. הבעיה היא הבעיה של הסיטואציה שנוצרה. בבי"ס ניר יש את הדבר הזה שקוראים לו דניאלה. לעומת הסיפורים פה, דניאלה קטנה עלינו. כי אני חושב שבניר יש פי 100 בעיות והיא לא יודעת עליהם. כאן ילדים בכלל לא מתדברים ביניהם ישר הם רצים לוועדה. אם קיימת פרוצדורה של ערעור, שם הוא צריך להישמע. בסופו של דבר כל ערעור הוא ערעור על התהליך. כשבאים ואומרים אנחנו על שום דבר לא נותנים עונש השעיה אלא רק שאנחנו קוראים לך לדיון ואתה לא בא.
תמרה שיפרין:צריך גם לזכור את החלשים ואת מי שנפגע. גם להם יש זכויות וחשוב שהדברים שלהם ישמעו.
מוקי לנדמן:מעשית אני מציע: 1. לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה של הוועדה. 2. לקבל מס' החלטות ספציפיות. החלט שערעור על העונש יהיה בפני הוועדה וערעור על ההליך יהיה לפני הפרלמנט. ערעור על תוכניות ההליך זה כמו פניה לבג"ץ ובשורה תחתונה כן לקבל את הערעור שיידון מחדש.
יש שוני בין איזשהו פגם טכני שנפל בהליך שנעשה לבין דברים שיורדים לשורשו של עניין. ואני חושב שהודעה מראש, גם לגבי דברים שלא קבועים כמו העניין של 24 שעות. אם אדם חושב שמשהו בהליך שנעשה לא היה תקין. הוא יכול לבוא לפרלמנט ולהגיד. במקרים של התנהגות לא תקינה בוועדה או סירוב לקבל סמכות הוועדה הדיון יידחה. בחלק גדול מאד מן המקרים מתן יום או יומיים יסדר את העניין, יאפשר לערב את החונך או ההורה. אני לא חושב שענישה מיידית היא נכונה. אני משאיר לשיקול הדעת של הוועדה: את נושא ההשעיה, וריבוי עבירות ביום אחד. לא היה עולה על דעתי להיכנס לבי"מ ולא לראות לפני כן את העבירות. לדעתי הייתם מגיעים לפתרונות הרבה יותר טובים ולא הייתם מגיעים להשעיה.
צביקה כהן:אני מסכים שהשעיה לא היה עונש מתאים. אני הייתי המבוגר שישב עם 2 ילדים והעונש היה מקובל על שלושתנו. היה לנו בעבודה של הועדה גיאות ושפל. היתה תקופה שילדים באו ואמרו שהועדה לא נחשבת. ילד אחד אמר לי שאבא שלו אמר שמה שאומרים בועדה זה לא חשוב. התחיל להיות טרנד כזה. אז בשביל מה העבודה שלנו. חייבת להיות איזושהי סמכות והאורנטציה זה לא להעניש. אלא שיהיה משהו מרתיע שיכבדו את הסמכות. המקרה של בועז, ההליך לא הובהר שיפרסמו מראש, עוד לא עבר בפרלמנט. החלטנו לדון לפי סדר כרונולוגי של התלונות. כל הרעיון היה להרתיע. כי הוא צפצף עלינו. אני שמח שזה קרה. אני חושב שההליך היה נכון. מציע שולחן דיונים שמורכב רק מילדים. שם יסננו חלק מהתלונות. וצריכים להקים וועדת מעקב. מציע עוד לצ'פר ילדים שלא הוגשה עליהם אף-פעם תלונה.
שרה טל:יש הרבה דילמות שנפתרות במקום.

הצבעה:
האם ערעור על חוקיות הליך אפשר להגיש לפרלמנט?
בעד: 16 נגד: 0.
החלטה: ערעור על חוקיות החלטה אפשר להגיש לפרלמנט.

האם מקבלים את הערעור של בועז?
בעד: 13. נגד: 2. נמנע: 1.
הערעור התקבל.









Graphics created by School Icons