בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו
מקום ללמידה, חקירה וסקרנות, הקיימים בכל ילד
מקום המעודד ללמוד בתשומת לב, עצמאות, בחירה וחופש


8/2/02 - פרלמנט #16

יו"ר הישיבה: תמרה שיפרין
רשמת: לירז אולמר
סדר דוברים ונושאים: יובל גבאי

1. הצעה: לאפשר לצאת למכולת לפחות פעם ביום (הוגשה בתאריך: 6/2/2002)
תאור מפורט:
פעם ביום תוכל קבוצת ילדים (בליווי מבוגר) לצאת למכולת. יוצאים ביחד וחוזרים ביחד.
מגישה: נועה שיפרין.

אדם מרפלד: מתנגד שילדים יביאו כסף לביה"ס שהוקם למטרת לימוד וחינוך. זה יכול להוריד את המצב הכלכלי.
שרה טל: בעד ללכת למכולת בזמנים קבועים וידועים מראש.
אדם היימן: צריך לפחות 3 מבוגרים שישגיחו על כל הילדים שרוצים ללכת למכולת, בגלל הכביש. אפשר פשוט לקנות במכולת ליד הבית לפני שבאים לביה"ס.
מיכל גלבוע אטר: עדיף ללכת למכולת בבוקר עם ההורים. בבית לזרוס היו את המכונות האוטומטיות, והיו הורים שנתנו כל יום כסף, הורים שנתנו רק פעם בשבוע וזה גרם להרבה תסכול וסיטואציות לא נעימות. פה זה לא קיבוץ וכל משפחה עם ההחלטות שלה. וזו בעיה למצוא כל פעם מבוגר פנוי.
אבשלום אריאל: בעד. מי שמקנא יכול להביא כסף.
הלל הירש: בעד. לא יקרה כלום בכביש.
תמרה שיפרין: הקנאה זה חלק מהחיים וצריך ללמוד להתמודד עם זה. תמיד יהיו ילדים שיהיה להם יותר וילדים שיהיה להם פחות והורים שנותנים הרבה דמי כיס והורים שלא נותנים בכלל.
נעמה לביא: אם יש ילד שהורה נותן לו יותר כסף זו לא בעיה של הילדים זו בעיה של ההורים והילדים סובלים מזה.
עמי אריכא: נגד. בהפסקה אין מספיק זמן. תמיד יהיה מישהו שיזכר אחרי שהקבוצה יצאה ובשלב זה אנחנו לא צריכים להכניס עוד בלגן, במיוחד שהדבר יגרום לעוד קנאה. מתחיל להיות פה רגוע ואני חושב שזה יהיה גורם מקלקל.
אדם היימן: הילדים רוצים שיהיה להם יותר מלאחרים. מה לעשות ילדים תמיד ירצו יותר, זה הטבע של ילדים.
נעמה לביא: הפתרון הוא שאף-אחד לא ילך למכולת.
תמרה שיפרין: הילדים היותר גדולים יכולים לעזור לקטנים.
שרה טל: אפשר לפתור את הבעיה של הבלגן אם נכניס את ההליכה למכולת לנוהל. מהליכה למכולת אפשר ללמוד הרבה. בהתחלה יכול להיות שזה יהיה בלגן ובמשך הזמן יהיה בסדר. בדיוק כמו שביה"ס שלנו התחיל.

הצבעה:
בעד: 9
נגד: 9
נמנעים: 3

2. שיחה חופשית:
איתי כהן: לילדים ולמבוגרים בביה"ס אין אותם זכויות ואני אספר מקרה שקרה לדוגמא. אתמול בזמן שחיכינו להסעה, מורה אחד הלך לצרכניה ומורה אחר שמר עלינו שלא נעבור קו מסוים. ואז אני עברתי את הקו והמורה ששמר אמר לי אל תעבור. ואני שאלתי למה המורה הזה כן עובר ואז המורה ששמר התחיל לצרוח עלי, אתה ילד, הוא מבוגר, אתה אכלת, הוא לא אכל. אחרי שהמורה חזר מהצרכניה גם התחיל לצעוק עלי מה אני צריך לדווח לך לכל מקום שאני הולך, אבל אם לילדים אסור לעבור את הקו, גם למורים אסור.
שי אולמר: (לאיתי) האם מישהו פה עבר על חוקי ביה"ס?
מיכל גלבוע אטר: אני הייתי המורה שהלך לצרכנייה. השעה הייתה רבע לשתיים, שעה שהיא אחרי שעות הלימודים. אמרתי לך איתי, אח"כ כשראיתי שאתה בוכה, הסברתי לך מה היה. הייתי לפני ישיבה ורציתי להכניס משהו לפה לפני כן, אחרי שלא אכלתי כל היום. אני בכלל לא צריכה להגיד כלום לאף-אחד. לעומת זאת אני אחראית על עצמי אבל אני אחראית גם עליך. אנחנו אחראים לשמור עליכם על הבטיחות. אני יכולה לחצות את הכביש לבד. תציעו חוק שילדים יחכו לבד להסעה. תאמין לי שהייתי מוכנה להיות בצד השני. כל אחד מאיתנו פה הוא בתפקיד אחר.
איתי כהן: כן, אני בא ללמוד ואת באה לעשות מה שאת רוצה.
תמרה שיפרין: (לאיתי) אני מבינה שאתה כועס, אבל בוא לא נעשה לאחרים מה שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו.
יהודית אברון: אני חושבת שהדיון פה הוא עמוק יותר: מה ההבדל בין התפקידים של הילדים והמבוגרים בביה"ס הדמוקרטי? שאלה שלוקחת למקום עוד יותר גדול: מה המשמעות של ביה"ס? האם יש דמיון בין ילדים למבוגרים? למשל שלמבוגרים מותר לצאת מביה"ס ולילדים לא. ואני חושבת, איתי, שהבעיה היא בתשובה שקבלת. ובאופן שבו התשובה נאמרה לך. אולי אתה יכול להעלות את המורה שענה לך לוועדת זכויות הפרט.
עמי אריכא: התפקידים של מבוגר וילד בביה"ס לא שווים. ביה"ס נבנה בשביל הילדים ולא בשביל המבוגרים. אם לילד יכנס מוט בעין והוא יתעוור, לי בתור מורה תהיה אחריות פלילית. הדמוקרטיה עוזרת לשמור שאנחנו לא מפספסים ושומרים על הזכויות של כולם, אבל הדמוקרטיה לא יכולה להחליף את התפקיד של מורים/מחנכים/פדגוגים. אני פעם הלכתי למכולת באמצעי היום והרגשתי עם זה מאד לא נעים. אבל אחרי יום הלימודים אנחנו יכולים ללכת למכולת. אפשר להציע חוק שילדים מגיל מסוים יוכלו ללכת למכולת, או למגרש הכדורגל לבד. אני חושב שיש פה צוות נפלא, עם כל הקשיים, אבל יכול להיות שאתה יכול להעלות את זה לוועדת משמעת.
מיכל גלבוע אטר: אותו מבוגר התנצל.
נעמה לביא: אם אתם (הצוות) הולכים למכולת, רק בגלל שאתם לא מביאים אוכל, אז תקומו יותר מוקדם ותביאו אוכל מהבית.
שי אולמר: אני מציע שממחר כל ילד מביא סנדביץ' למורה.
יהודית אברון: מה שנעמה אמרה היה הכי חכם. המלך הוא עירום. אם הילדים כל הזמן שואלים מה ההבדל בין מבוגרים לילדים זה אומר שהגבולות עדיין לא ברורים להם. הבעיה הכי גדולה היא שאין מישהו אחד שישמור את החוקים, אין פה משטרה, מה שהופך את העסק ליותר קשה.
שרה טל: אני חושבת שהשאלה הזו עולה וצפה כל הזמן וצריכה להשאל כל הזמן, זה נורא טבעי ונכון שלא תהיה תשובה מוחלטת. בקשר לאירוע, הקטע של סוף היום, כשאנחנו מחכים עם הילדים להסעות, וההסעות מאחרות, אנחנו צריכים לעשות אותו יותר מוגדר. פעם אחת אמרנו להם להישאר בפנים ולא לצאת. אנחנו צריכים להגדיר את הנקודה הזו מחדש. מה קורה מהרגע שמסתיימים הלימודים עד שההסעה באה. השלב הזה לא מוגדר.
איתי כהן: אתם החלטתם.
שי אולמר: שאלתי אותך קודם איתי האם נעברה כאן עבירה על החוק.
כפי שאני רואה את הדברים, לא נעברה שום עבירה. מיכל לא עברה עבירה כשהלכה למכולת ברבע לשתיים. הבעיה היא באיך שאנחנו מדברים וכמה רגשות אנחנו מביאים איתנו לשיחה. המון פעמים, אני מודה גם לי בא לבכות. כי הדברים לא קורים כמו שאני רוצה. אנחנו באים עם כל-כך הרבה כעס. אפשר לדבר, בואו נדבר, בואו נחשוב מה היה קורה אילו. אני באופן אישי מעדיף לראות את הילדים מדברים על הדברים האלה בפרלמנט מאשר אנחנו ההורים והצוות.
נועה שטיין: אני מבקשת פה את עזרת ההורים, להסביר לילדים בבית. יש להם טשטוש מושגים על מה זה דמוקרטיה. הם מבינים את זה כשוויון מוחלט. לא ייתכן שילדים יבואו ויאשימו אותנו וידברו אלינו בטון דיבור כזה. ההורים צריכים להסביר לילדים בבית, קודם כל לכבד אותנו כמבוגרים. אנחנו נותנים פה את נשמתנו ובאים ומאשימים אותנו. זה משהו שאני לא יכולה לשאת. אתמול פשוט התפוצצתי. עם כל השוויון והדמוקרטיה הדוגמא שקרתה אתמול זו דוגמא אחת מני רבות. אם אנחנו יוצאים באמצע היום, צריך לסמוך עלינו, אנחנו לא מוכנים שיעבירו על זה ביקורת.
תמרה שיפרין: אני רוצה שידברו אלי בכבוד אבל אני לא מדברת תמיד בכבוד אל הילדים שלי או לילדים אחרים. כי אני מבוגר, אז אני מרשה לעצמי. זה לא ענין של ילד/מבוגר זה עניין של אדם לאדם. וזה לא בסדר שאדם אחד עובר את הגבול של אדם אחר. טון הדיבור של המבוגר הוא טון של אני יודע יותר טוב ממך. אנשים, גם אני, לא שומעים את עצמם.
עמי אריכא: תומך בשי אולמר. אני רוצה להגיד שדמוקרטיה ואנושיות קשורות אך לא חופפות. אפשר להעליב אחד את השני ושום דמוקרטיה לא יכולה להגן על זה. הילדים לא שומרים כבוד גם ביניהם. והרבה פעמים הם גם מנסים על המבוגרים. הם רוצים לבדוק עלינו את הגבולות ולהעליב אותנו ולראות איך נגיב. ויחסית יש לנו יכולת ספיגה מאד גדולה והכלה מאד גדולה. ברמה הדמוקרטית יש יותר שאלות מתשובות. זה יהיה נפלא אם נשב ונתמודד עם זה, אבל זה תהליך מתיש.
אבשלום אריאל: מציע שתהיה וועדת ציוד.










Graphics created by School Icons