בתי המשפט

 

 

 

פסק-דין

 

1.         בפני עתירה שהגישו הורי תלמידים בבית הספר הדמוקרטי על-שם נדב במודיעין (להלן: 'בית הספר הדמוקרטי') לאפשר לתלמידי כיתות י'-יא' בבית הספר לגשת לבחינות הבגרות הפנימיות הצפויות להיערך בחודשים מאי-יולי 2005,  במסגרת בית הספר תיכון עירוני א' במודיעין, בהוראת מורי בית הספר הדמוקרטי ולהכיר בשנות לימודיהם בבית הספר הדמוקרטי אף אם טרם תתקבל ההכרה באותו בית ספר כבית ספר על יסודי.

2.         בית הספר הדמוקרטי הינו בית ספר מוכר ורשמי לכיתות א'-ט'.  בבית הספר הדמוקרטי לומדים כיום 250 תלמידים בכיתות א'- יא' ובמסגרת של טרום חובה, וגן חובה. 

            מבחינה פדגוגית בית הספר רואה עצמו כחטיבה רצופה אחת לכיתות א'- יב', ומיישם את תפיסתו זו על ידי חינוך רב גילאי, לאמור - מאפשר לתלמידים בני גילאים שונים ללמוד בצוותא בקבוצות קטנות, תוך הכוונה ושימת דגש על הבחירה האישית של כל תלמיד וניצול סקרנותו הטבעית.

3.         לשם הכרה בבית הספר הדמוקרטי כבית ספר  תיכון דורש משרד החינוך (להלן: 'משרד החינוך' או 'המשיב') מספר מינימאלי של תלמידים בכל שכבת גיל.  עד כה, בשל המבנה המתפתח של בית הספר, לא היו בו די תלמידים בכיתות י', יא' ו-יב', ולכן לא יכול היה בית הספר לקבל הכרה של משרד החינוך להפעלתו כבית ספר תיכון. משמעות הדבר הינה שכיתות י'-יא בבית הספר פועלות ללא רישוי מטעם משרד החינוך ובשל כך תלמידי בית הספר הדמוקרטי באותן כיתות אינם רשומים באף בית ספר.

4.         בחודש יולי 2003 פנו הורי התלמידים אל משרד החינוך בבקשה למצוא הסדר שיאפשר הגשת התלמידים לבחינות הבגרות ופתרון לאי ההכרה בבית הספר (נספח ב' לעתירה).  בעקבות פניה זו נפגשו הורי התלמידים עם ראש מינהל החינוך במודיעין. פגישה נוספת התקיימה גם עם ראש העיר ומנהל המחוז במשרד החינוך בנסיון למצוא פתרון כולל, רב שנתי, לתקופת הביניים שיאפשר הכרה בבית הספר בשנת 2006.

 5.        במחצית השנייה של שנת הלימודים הקודמת, הגיעו משרד החינוך והורי התלמידים להסדר זמני לפיו תלמידי כיתה י' (שהיום הם תלמידי כיתה יא')  נרשמו לבית הספר התיכון עירוני א' בעיר החל ממרץ 2004 ולמדו שם את המקצועות לבחינות הבגרות בהיקף של 4-6 שעות שבועיות. לימודים אלה נעשו בהוראת מורי בית הספר הדמוקרטי. את יתר השיעורים, במקצועות בהם לא ניגשו התלמידים לבחינות הבגרות, למדו התלמידים בבית הספר הדמוקרטי.

6.         בעקבות הצלחת ההסדר הוסכם בין מנהלת בית הספר הדמוקרטי לבין מנהלת בית הספר התיכון עירוני א', כי הלימודים במקצועות הבגרות יילמדו השנה במתחם בית הספר הדמוקרטי, בהוראת מורי בית הספר הדמוקרטי  ובפיקוח הרכזים של תיכון עירוני א'.  בפגישה שנערכה בהשתתפות מנהלות שני בתי הספר, מנהל המחוז והמפקח על בתי הספר, סירב מנהל המחוז לאשר את ההסדר שהוצע וציין כי כדי להבחן בבחינות פנימיות על התלמידים להירשם בבית הספר עירוני א' וללמוד במסגרתו כתלמידים מן המניין.

7.         לאחר החלטה זו פנו העותרים אל מנהל המחוז במשרד החינוך בנסיון למצוא פתרון מוסכם (נספח ג' לעתירה). העותרים נענו כי הפעילות היחידה המותרת במסגרת בית הספר הדמוקרטי לתלמידי כיתות י'-יא' יכולה להתקיים אחר הצהרים בלבד, לאחר מסגרת הלימודים הפורמלית (מכתב מנהל המחוז מיום 26.8.04, נספח ד' לעתירה).

בהמשך, הורה המפקח על בית הספר למנוע את כניסתם של ילדי העותרים לשיעורים (נספח ה' לעתירה).  פניותיהם של מנהלת בית הספר ותלמידי בית הספר לביטול ההחלטה לא הועילו וההחלטה נותרה על כנה.

 

8.         העותרים, בנסיונם למצוא פתרון, הציעו לרשום את התלמידים לבית הספר הדמוקרטי בחדרה, שהינו בית ספר רשמי ומוכר לכתות א'-יב', וללמוד במסגרתו את המקצועות לבגרות, ואת יתר המקצועות ללמוד בבית הספר הדמוקרטי במודיעין במסגרת תכנית שכונתה "תכנית הבחירה האישית". הנהלת בית הספר הדמוקרטי בחדרה הסכימה להצעה אם יתקבל לכך אישור ממשרד החינוך. גם ראש מינהל החינוך בעיריית מודיעין הסכים להסדר. אולם מנהל המחוז במשרד החינוך  התנגד ל"תכניות האישיות" והתנה את רישום התלמידים לבית הספר הדמוקרטי בחדרה בכך שילמדו בבית ספר זה במהלך כל ימות השבוע (נספח יד' לעתירה).

9.         בשל כך פנו העותרים למנהל המחוז בבקשה להפעיל בשנת תשס"ה  הסדר דומה לזה שהושג בשנת תשס"ד (מכתב מיום 18.1.05, נספח טו' לעתירה).  גם על פניה זו נענו העותרים  בשלילה (מכתב מיום 20.1.05, נספח טז' לעתירה). העותרים שבו ופנו למנהל המחוז ומשלא נענו, עתרו לבית המשפט בעתירה זו שהוגשה ביום 24.3.05. 

 

עיקר טיעוני העותרים

10.       העותרים טוענים כי המשיב פגע בזכות ילדיהם לחינוך.  לטענתם, הזכות לחינוך היא זכות יסוד, הכוללת את הזכות לבחור את סוג החינוך וכנגדה ניצבת חובת הרשות לאפשר לפרט ללמוד במוסד התואם את השקפת עולמו ועונה על צרכיו הלימודיים והחברתיים.  לטענתם, מימוש זכות הבחירה בחינוך הוא חלק מהזכות לחינוך, וזכותם של ילדי העותרים לחינוך יכולה וצריכה להתממש על ידי מתן אפשרות לילדי העותרים לגשת לבחינות הבגרות במסגרת פנימית מוכרת. 

11.       לטענת העותרים מבחינה פדגוגית אין אפשרות להעביר את התלמידים שלמדו משך שנים בחינוך הדמוקרטי לחינוך 'רגיל' השונה במהותו ואופיו, במיוחד כשמדובר בילדים הסובלים מליקויי למידה שונים, אשר במסגרת בית הספר הדמוקרטי הותאמה להם סביבה חינוכית ייחודית ותומכת.

12.       העותרים טוענים כי החלטת המשיבים פוגעת בעותרים ובילדיהם באופן לא מידתי. לטענתם, עמדת המשיבים מציבה בפני התלמידים שתי אפשרויות גרועות:  האחת, להמשיך וללמוד בבית הספר הדמוקרטי ללא הכרה בשנות לימוד אלה על ידי משרד החינוך ולוותר בכך על האפשרות לגשת לבחינות הבגרות הפנימיות; והשניה, ללמוד כתלמידים מן המניין בבית הספר עירוני א', תוך פגיעה בזכותם לבחור את אופי המוסד החינוכי בו ילמדו בהתאם לצו מצפונם ולערכים על פיהם חונכו במהלך שנות לימודיהם בבית הספר הדמוקרטי. לטענתם, הפניית התלמידים לחינוך הרגיל בשנות הלימודים האחרונות שלהם פוגעת באפשרותם לממש את זכותם לחינוך ומתעלמת מאורח החיים אליו הורגלו ומהצרכים המיוחדים של חלק מהם. העותרים טוענים כי ילדיהם נתונים בלחץ נפשי מאז הקמת בית הספר, כתוצאה מן הקשיים שמערימים עליהם המשיבים.

מוסיפים העותרים וטוענים כי ניתוק התלמידים מן המסגרת בה למדו בשנה העשירית או האחת עשרה ללימודיהם סותר כל תפיסת עולם חינוכית וכל אמת מידה סבירה והגיונית, במיוחד את תפיסת העולם החינוכית של בית הספר הדמוקרטי. לטענתם, גם בפועל לא יוכלו התלמידים להתנתק מהמסגרת הלימודית והחברתית לה הורגלו ושילובם במערך החינוך הרגיל יהיה כרוך במשבר עמוק שיותיר בהם צלקות ומשקעים לשנים ארוכות. העותרים טוענים כי שבירת הרצף הפדגוגי בחטיבה העל יסודית תפחית עד מאוד את סיכויי התלמידים לזכות בתעודות בגרות.

13.       העותרים טוענים כי הפגיעה בזכות לחינוך של הילדים לא נועדה לתכלית ראויה. לטענתם, הפגיעה בילדים נובעת משיקולים בירוקרטיים או משיקולים זרים שאינם פדגוגיים.

14.       העותרים טוענים כי עמדת המשיבים יוצרת אפליה פסולה בין ילדי העותרים לבין כל התלמידים האחרים של בתי הספר הדמוקרטים בגילאי התיכון ובינם לבין תלמידי בתי הספר הייחודיים היסודיים ותלמידי בתי הספר העל-יסודיים האחרים הלומדים בבתי ספר רגילים.

15.       העותרים טוענים כי המשיב הפר את התחייבותו כלפי העותרים שכן בעת הקמת בית הספר הוא התחייב כי מינהל החינוך יפעל לשיבוץ והקצאת תקנים לבית הספר בתיאום ובשיתוף עם המפקחת מטעם משרד החינוך. לטענת העותרים, אלמלא ההתחייבות לאפשר לבית הספר לצמוח עם השנים, הוא לא היה מוקם מלכתחילה, שהרי לא זו בלבד שהדבר מנוגד לתפיסת העולם החינוכית שבו, אלא העותרים לא היו רושמים את ילדיהם לבית הספר בידיעה כי – לאחר מספר שנות לימוד -  יאלצו להתנתק מן המסגרת ולעבור למסגרת חינוכית אחרת.  לטענת העותרים, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של המשיב בשל הבטחה מינהלית כפולה שניתנה להם על ידי מנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך. 

מוסיפים העותרים וטוענים כי מנהל המחוז הבטיח להם בעת ביצוע ההסדר בשנת הלימודים תשס"ד, כי הסדר זה ימשיך לחול עד להסדרת מעמדה של החטיבה העליונה בבית הספר. עוד טוענים העותרים כי מסקנות דו"ח ועדת ויינשטיין (נספח כ"ב לעתירה) אף הן בבחינת הבטחה מינהלית. לדידם, גם אם מדובר ב'המלצה' בלבד, הרי שהמלצת ועדה מקצועית מחייבת את הגורם המוסמך לתת נימוקים כבדי משקל אם הוא בוחר להתעלם מהמלצה זו.

16.       לטענת העותרים, המשיבים לא הראו כי ייגרם נזק של ממש אם יימשך ההסדר הזמני שהופעל בשנת תשס"ד. לטענתם, תועלתו של הסדר זה מרובה: התלמידים ייהנו מרצף לימודי באותה תכנית לימודים בה למדו בשנה האחרונה, הם יוכלו לגשת לבחינות הבגרות, הם יוכלו לקבל תעודת גמר המעידה על סיום 12 שנות לימוד בבית הספר ויוכלו לממש את האוטונומיה שלהם בבחירת דרך החינוך.

17.        לטענת העותרים, החלטת המשיבים לרשום את תלמידי כיתות י' ואילך בבית הספר העירוני א' או בבית ספר תיכון אחר, יוצרת מעגל שוטה שאינו מאפשר להביא להכרה בבית הספר הדמוקרטי כבית ספר תיכון. לטענתם, כל עוד לא יתאפשר לתלמידי בית הספר הדמוקרטי להמשיך וללמוד באותה מסגרת, לא ניתן יהיה לבקש הכרה בבית הספר. לטענתם, עמדת המשיב תביא לסגירת בית הספר הדמוקרטי שכן רישום התלמידים הבוגרים לבית ספר רגיל יקטין את מספר התלמידים בכיתות הנמוכות, בשל החשש שבגיל תיכון יהיה על התלמידים לשוב למערכת החינוך הרגילה.

 

עיקר טיעוני המשיב

18.       בפתח דבריו טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הרב בהגשתה.  המשיב טוען כי העותרים ידעו על התנגדות משרד החינוך להפעלת כיתות לימוד י' ו-יא' בבית הספר הדמוקרטי עוד בתחילת שנת הלימודים תשס"ד, כך שהעתירה הוגשה בשיהוי של למעלה משנה וחצי.  לטענתו, השיהוי הרב מכביד על המשיב באיסוף הנתונים הרלבנטיים לעתירה.

19.       עוד טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה נגועה בחוסר ניקיון כפיים של העותרים המפעילים כיתות לימוד י' ו- יא' ללא רשיון ובניגוד להוראות חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 והם מונעים מילדיהם ללמוד במוסד חינוכי מוכר, תוך הפרת חוק לימוד חובה, תשי"ט – 1949.

20.       לגוף העתירה טוען המשיב כי נהג כלפי העותרים לפי הדין, בסבירות, בהגינות, ללא אפליה, תוך שקילת שיקולים ענייניים ומקצועיים כמתחייב לפי החוק.  לטענתו, תפקידו של משרד החינוך הוא, בין היתר, למנוע קיומם של מוסדות חינוך שאינם מוכרים הפועלים ללא רישיון.  לטענתו, העותרים הוזהרו מספר פעמים על משמעות הפעלת כיתות י' ו- יא' בבית הספר הדמוקרטי ועל משמעות סירובם להסדרים החלופיים שהוצעו על ידי משרד החינוך ואין להם להלין אלא על עצמם.

21.       לטענת המשיב, הסעדים המבוקשים על ידי העותרים מנוגדים לחוק והם פוגמים בפעילות משרד החינוך בפיקוח על מוסדות חינוך.

22.       המשיב דוחה את האפשרות להחיל את ההסדר שהושג בשנת תשס"ד על שנת הלימודים הנוכחית ומבהיר שאותו הסדר הוצע בדיעבד, באמצע שנת הלימודים, כדי לאפשר לתלמידים להשתלב באופן קבוע כתלמידים מן המניין בבית הספר העירוני לקראת שנת הלימודים תשס"ה. המשיב מטעים כי מנהל המחוז הודיע לבית הספר ולהורים כי בשנת הלמודים תשס"ה לא יופעלו כיתות י' ו-יא בבית הספר הדמוקרטי.

23.       עמדת המשיב היא כי ילדי העותרים אינם רשאים להבחן בבחינות בגרות פנימיות, מאחר שנרשמו לבחינות בגרות חיצוניות. לטענתו, לפי הנהלים הנהוגים והמחייבים במשרד החינוך מי שנרשם לבחינות חיצוניות אינו יכול להבחן במסגרת פנימית.

 

דיון

24.          הזכות לחינוך הוכרה כזכות יסוד בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה ועוגנה בסעיף 3 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א – 2000. הזכות לחינוך כוללת בחובה את החופש לבחור את סוג החינוך התואם את השקפת העולם והמשקף את  התרבות והייחודיות של הפרט. זכות זו אינה מוחלטת והיא כפופה למסגרת של שיקולים, איזונים, בחינה ופיקוח על ידי משרד החינוך המופקד על כך.

קיים מתח מתמיד בין הרצון להגשים את מאווייהם ורצונם של צרכני החינוך (התלמידים והוריהם) המבקשים להתאים לעצמם מסגרת חינוך המתאימה להם, לבין הצורך ליצור משטר של ניהול החינוך ופיקוח עליו, הצורך בקביעת תכניות לימודים והרצון להגיע ליעדי חינוך מוגדרים והקניית ידע בסיסי מוכתב לכלל ציבור התלמידים. 

מתח זה מוצא את פתרונו (שלעולם אינו מושלם) על ידי יצירת מסגרות ותכניות לימוד המתאימות לכל ילד ומאפשרות להוריו להשתתף בעיצוב חינוכו.  וכך נאמר בנושא זה בעת"מ 1320/03 (י-ם) אלקסלסי נ' עיריית ביתר עלית:

"קיומם של בתי ספר פרטיים לצידם של בתי ספר רשמיים הוא מסימני ההיכר של דמוקרטיה השתתפותית. משטר זה מעודד התארגנות קהילתית ומאפשר לקהילה לנהל את חייה לפי הבנתה, בין היתר באמצעות הפעלתם של מוסדות חינוך. בתי ספר פרטיים עונים על הצורך לשמור על מסגרת ייחודית בחברה רב תרבותית, ובכך מקדמים גם את האוטונומיה האישית של הפרט, המתבטאת ביכולתו לשלוט על דרכי חינוכו. ניסיון להכתיב תכני לימוד ודרכי לימוד עשוי לעורר התנגדות בשל פגיעתו המרה באוטונומיה זו. אכיפתו של משטר לימודים אחיד עלול לחטוא לצרכיהן הייחודיים של קהילות שונות, ולפגוע ברצון לשמר תרבות או זהות עצמית. ניתן לומר, כי שלילה מוחלטת של בתי ספר פרטיים עשויה לפגוע בכבוד האדם, ויש בה אף לפגום, בנסיבות מסוימות, במרקם החיים הדמוקרטיים. בנוסף, שלילה כזו פוגעת בזכויות של המיעוט להתארגן כקהילה, מקום שזכויות כאלה מוכרות".נ

 

25.        בעיקרו של דבר, חינוך במסגרת בית ספר דמוקרטי שונה במובנים רבים ממסגרות חינוך מוכרות אחרות. משרד החינוך הכיר במסגרת הלימודים הייחודית של בתי הספר הדמוקרטיים כמסגרת חינוכית מקובלת. כך הכיר משרד החינוך גם בבית הספר הדמוקרטי במודיעין, אלא שבשלב זה ההכרה מוגבלת לכיתות א'-י' בלבד.

             מסגרת הלימודים השונה של בתי הספר הדמוקרטיים מחייבת התייחסות חינוכית ארוכת טווח של כל הגורמים השותפים לתהליך החינוכי והם - בית הספר, התלמידים (והוריהם) ובמיוחד– משרד החינוך.

             לפיכך, משעה שמשרד החינוך הכיר במסגרת הלימודים הייחודית של בית הספר הדמוקרטי במודיעין, היה עליו ליישם את ההכרה בראייה ארוכת טווח, המביאה בחשבון את מתכונת הלימודים המיוחדת, את צרכי התלמידים והסתגלותם למסגרת החינוכית הייחודית, את הצורך ביציבות המוסד והמשכיותו ואת יצירת התשתית שתאפשר את סיום הלימודים במתכונת לה הורגלו התלמידים.

             בשנת 2002 מינה מנהל המחוז, מר שמעון הראל, ועדה שתבחן את שאלת ההכרה בבית הספר הדמוקרטי במודיעין. המלצות הועדה מדברות בבירור על הצורך בהמשכיות מסגרת החינוך ונקבע בהן כי מבחינה פדגוגית חייבת להיות ראיה שש שנתית, על כל המשתמע מכך. עוד נקבע כי ה"אוריינטציה" הבית ספרית חייבת להיות מכוונת להשגת זכאות לתעודת בגרות וכי על בית הספר לבנות תוכניות לימוד המותאמות לבית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, לאמור - כיתות א'-יב' (נספח כב' לעתירה).

 

26.        כפועל יוצא מכך, ההיערכות של בית הספר - כמו גם של התלמידים הלומדים בו - היתה ארוכת טווח עד לאופק של סיום שתיים עשרה שנות לימוד ועמידה בבחינות הבגרות. כשם שעל בית הספר היה להיערך לתכנית לימודים של חטיבה עליונה, כך היה מקום לצפות כי משרד החינוך יערך למציאת פתרון הולם לתלמידי החטיבה העליונה בין כתלי בית הספר הדמוקרטי (או במסגרת אחרת) שימשיך את הקו החינוכי הייחודי של הלימודים בחטיבת היסודי ובחטיבת הביניים. אין ספק כי הקושי להכיר במסגרת של חטיבה עליונה היה ניתן לציפיה, תוך מציאת דרכים לשמור על המסגרת החינוכית הייחודית ותוך שאיפה לשמור על המשכיות הלימודים במתכונת בה חונכו הילדים והתרגלו אליה.

 

27.        משעה שמשרד החינוך אישר את המתכונת החינוכית של בית הספר הדמוקרטי, היה עליו לדבוק בתפיסה שהנחתה אותו ולפעול ליצירת רצף פדגוגי הומוגני שישרת את התלמידים הלומדים במסגרת החדשה שנוצרה ואושרה. על משרד החינוך היה להביא בחשבון את ציפיותיהם הלגיטימיות של התלמידים והוריהם לקיומו של רצף חינוכי שלם עד לסיום שנות הלימודים. התלמידים והוריהם הסתמכו על אישור משרד החינוך להקמת מסגרת חינוכית דמוקרטית והם יכלו לצפות שאישור זה יחול מבית ספר יסודי ועד החטיבה העליונה. נראה כי להורי התלמידים לא היתה סיבה לחשוש שאישור הלימודים במסגרת הדמוקרטית יפסק והם יאלצו לשנות את המתכונת החינוכית אותה ביקשו להעניק לילדיהם דווקא לקראת תום תקופת הלימודים.   

 

28.        העותרים ביקשו לבסס את עתירתם, בין היתר, על הטענה בדבר קיומה של הבטחה מינהלית והפרת התחייבות כלפיהם מצד משרד החינוך. ספק אם מתקיימות בענייננו נסיבות היוצרות הבטחה מינהלית במובן הפורמלי או נסיבות של הפרת התחייבות של הרשות כלפי מי מהעותרים. עם זאת, מאז הוקם בית הספר ואושרה פעילותו במתכונת הייחודית של בית ספר דמוקרטי, נוצרה אצל העותרים ציפיה לגיטימית ובעלת משקל של ממש שמשרד החינוך יעשה כל שניתן שמי שהחל בלימודיו במסגרת זו יוכל להמשיך ולסיים את לימודיו באותו מסלול.

             בית הספר הדמוקרטי הוקם עם הצהרת כוונות חד משמעיות של מחויבות מלאה מצד מנהל המחוז (ראה נספח כה' לעתירה). בית הספר הוקם כמוסד חינוכי "צומח" משנה לשנה, כחלק מתפיסה של חינוך במסגרת אחת, מגיל הגן ועד לתום הלימודים. עקרון הרצף החינוכי הינו בעל חשיבות מרכזית לילדי העותרים שכן הם הגרעין שצמח מתחילת פעילותו של בית הספר והיום הם עומדים לפני סיום דרכם. מכאן שהשאלה המרכזית העומדת בפני הינה האם החלטת משרד החינוך, המפסיקה את הרצף הלימודי בשלב כה מתקדם של הלימודים, הינה מידתית והאם במסגרת השיקולים הובא בחשבון גם הנזק הצפוי להיגרם לתלמידים כתוצאה מכך.

29.       בחינת העניין על כל היבטיו מביאה אותי למסקנה כי החלטת משרד החינוך בעניינם של ילדי העותרים חסרה מרכיב מרכזי של בחינת טובתם של הילדים ובחינת הנזק הקשה העשוי להיגרם להם כתוצאה מהפסקת מתכונת הלימודים לה הורגלו לקראת סוף דרכם הלימודית. יש לזכור כי מדובר במקרה מיוחד בנסיבותיו ובצורך למצוא פתרון זמני לקומץ קטן בלבד של תלמידים בשנה זו. בשנת הלימודים הבאה תעמוד למבחן בקשת בית הספר לקבל הכרה כבית ספר תיכון ויש לצפות שהקשיים של היום ימצאו פתרונם בדרך של קבע. העתירה שבפני מתייחסת ל'דור המדבר', אותה שכבת גיל חלוצה הנושאת על גבה את כל הקשיים העומדים בפני אלה הצועדים בראש. העותרים הסכימו כי בשנת הלימודים הבאה הם יפעלו בהתאם להחלטת משרד החינוך, והסעד המבוקש בעתירה היום הוא נקודתי ואינו נועד לחול גם על שנת הלימודים הבאה.

בנסיבות אלה, הפגיעה הצפויה בתלמידים אשר עומדים על סף סיום לימודיהם,  עולה עשרות מונים על הקשיים הכרוכים בהגמשת הכללים שהציב לעצמו משרד החינוך. בנסיבות העניין, משרד החינוך לא נתן משקל ראוי לטובת התלמידים – דור המדבר של בית הספר – שהוקם כבית ספר "צומח" וטרם קיבל הכרה כחטיבה עליונה. 

 

30.       ראוי לציין כי משרד החינוך לא העלה כל טענה בדבר דרך התנהלותו של בית הספר ולא מצא כל דופי בהתנהלותו החינוכית. משרד החינוך לא הצביע על סטייה או חריגה של בית הספר מתכניות משרד החינוך או על אי עמידה בדרישות חינוכיות כאלה או אחרות. אדרבה, מן העתירה עולה כי בית הספר פועל בהתאם להנחיות משרד החינוך ומוכן להעמיד עצמו (באשר לתלמידי כיתות י' ו- יא') לפיקוח בית הספר העירוני א' ולפיקוח משרד החינוך. מנהלת בית הספר הביעה נכונות למצוא פתרון משותף שיהיה מוסכם על משרד החינוך (מכתבה מיום 24.10.04, נספח ט' לעתירה). משמעותו של הפתרון המוצע הוא מציאת הסדר אשר יישם את דגם החינוך הדמוקרטי יחד עם הדרישות החינוכיות של משרד החינוך. גם ההורים הביעו רצון כן למציאת הסדר שיוכפף לדרישות משרד החינוך ואף הם עשו מאמצים ניכרים למציאת פתרון שיהיה מקובל על ראש מנהל החינוך בעיריית מודיעין ועל מנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך (נספחים ג', י"ב, ט"ו ו- י"ז לעתירה)

 

31.       טענות משרד החינוך בדבר חוסר נקיון כפיהם של ההורים ובדבר השיהוי שדבק בעתירתם דינן להדחות:  ראשית, כאשר מונחים על הכף טובת התלמידים ועתידם, אין מקום להדרש לטענות סף מסוג זה, אשר אינן נוגעות להתנהגות התלמידים עצמם.  טענה זו היא היא בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה".  משרד החינוך צריך להציב לנגד עיניו כל העת את טובת התלמידים, והוא אינו יכול 'להעניש' את התלמידים על התנהגות הוריהם.

גם אם התרה משרד החינוך בהורי התלמידים שלא לשלחם לבית הספר הדמוקרטי, וכי הם פועלים שלא כדין, וגם אם ההורים אכן לא שעו לאזהרות, עדיין יש צורך להעמיד בראש סולם העדיפות את טובת הילדים התלמידים עצמם. התעלמות מעניינם של הילדים שלמדו משך כל שנת הלימודים האחרונה במסגרת חינוכית אשר משרד החינוך מכיר בערכיה ובתכניה והתכוננו לקראת בחינות הבגרות - אינה מדתית ואינה מאזנת נכונה את האינטרס המרכזי של טובת הילד.

מעבר לכך, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהתנהלותם של העותרים: הם עמדו בקשר רציף עם משרד החינוך ועיריית מודיעין מאז תום ההסדר של שנת תשס"ד ועד מועד הגשת העתירה.  העותרים עשו מאמצים כנים למציאת פתרון ולא ויתרו על זכויותיהם.

 

32.       לסיכום ניתן לאמר כי משרד החינוך לא נתן את המשקל הראוי לנזק שעלול להגרם לילדי העותרים מההחלטה שלא לאפשר לתלמידי הכיתות הגבוהות להמשיך את לימודיהם במסגרת בה התחנכו עד כה. משרד החינוך לא שקל את מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לתלמידים בשלב קריטי בלימודיהם, לקראת סיומם, שעה שהם עומדים בפתח בחינות הבגרות, לקראת עיצוב עתידם המקצועי והאישי.

 

33.       על משרד החינוך היה למצוא הסדר זמני נוסף אשר ימזער את הפגיעה בתלמידי בית הספר ויעמוד בדרישות החוק. כך הושג הסדר זמני בשנת הלימודים הקודמת (תשס"ד) ומן הראוי שהסדר שכזה – או דומה לו – יחול גם בשנת הלימודים הנוכחית (תשס"ה). 

לפיכך הגעתי למסקנה כי כדי למנוע את הפגיעה בתלמידים, ראוי להמשיך בהפעלת ההסדר המוסכם שנהג בשנת תשס"ד לגבי ילדי העותרים גם בשנה זו, בכפוף ליישום הכללים הנהוגים במשרד החינוך ולעמידה באותן הדרישות בהן נדרשו לעמוד בשנת תשס"ד.  כך יוכלו התלמידים ליהנות מההכרה בלימודיהם בבית הספר, כפי שראוי שייעשה. הסטייה מנוהלי המשרד באשר לרישום לבחינות פנימיות במקביל לרישום לבחינות חיצוניות אינה ניכרת והינה תוצאה של צרכים נקודתיים זמניים, שנוצרו בנסיבות יוצאות הדופן שבפנינו. סטייה זו לא מן הראוי שתכריע את הכף או שתעמוד כאבן נגף בדרכם של התלמידים.

לאור כל האמור לעיל אני מחליטה לקבל את העתירה במובן זה שמשרד החינוך יחיל את ההסדר שחל בשנת הלימודים תשס"ד לגבי תלמידי כיתות י' ו-יא' בבית הספר הדמוקרטי גם בחודשים שנותרו בשנת הלימודים תשס"ה, ויאפשר לתלמידים האמורים להבחן בבחינות בגרות פנימיות במסגרת בית הספר העירוני א' במודיעין.  משרד החינוך יכיר בלימודיהם האחרים של תלמידי כיתות י' ו-יא' בשנת הלימודים תשס"ה במסגרת בית הספר הדמוקרטי.

            בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב את מי מהצדדים בהוצאות.

 

 

          ניתן היום, א' אייר תשס"ה (10/05/2005).

          המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.