ערכים ומתמטיקה מאת: מוישיק לרנר משרד החינוך, האוניברסיטאות, שר האוצר ויו"ר האופוזיציה עסוקים לאחרונה בדילמה מורכבת: איך להקל על תלמידים מהפריפריה להגיע לאוניברסיטאות. הפוליטיקאים מעדיפים לבטל את הבחינה הפסיכומטרית, ראשי האוניברסיטאות מתנגדים בטענה שמבחן זה מנבא היטב את הצלחת המועמד באקדמיה. בוויכוח ברדיו בין פרופ' ברוך נבו (מומחה בנושא), לבין חבר כנסת יוסי שריד - שר החינוך הקודם, העדיף פרופ' נבו לבטל את בחינות הבגרות ולא את הפסיכומטרי. ח"כ שריד השיב: "אם יבוטלו בחינות הבגרות, אפשר לסגור את בית הספר התיכון". כיוון שהכנסת - הריבון יכולה לכפות על האוניברסיטאות את דעת הפוליטיקאים, מנסים הפרופסורים למצוא תחליף. התחליף המוצע הוא שקלול שלוש בחינות בגרות: מתמטיקה, אנגלית ולשון. ביום שני השבוע נרצחו שלוש נשים בישראל, כנראה בידי אבות המשפחות. רצח נשים הוא ניקוז הרעות החברתיות הקשות ביותר, הוא קצה הר הקרח של אלפי נשים (לפי הערכות, בערך 200,000 נשים) מדוכאות ומאוימות, שחייהן רצופים פחדים וכאב והן מגדלות ילדים שחייהם לא חיים ותפקודם בחברה פגום. ילדים אלה ימשיכו את הדפוס שראו בבית הוריהם: הנשים יהיו מוכות והגברים מכים. האם שתי הידיעות האלה יכולות להתחבר? הקורא יכול לראות בקלות את האפשרות. אין הכוונה שמערכת החינוך אשמה חלילה ברעות החברתיות, היא אינה מסוגלת לתת תשובה אף לחלק מהן. לבית הספר ולמורים כיום השפעה מעטה על עיצוב הדור הבא. אבל לעשות משהו צריך? משהו שיתחיל לפורר את הר הקרח הזה ולהמס אותו, שיביא למודעות התלמידים והחברה שרעות קשות פורחות בכל שכבות החברה ושחשוב וחיוני שכולנו נתגייס להתמודד אתן. התעלמות מרעות חברתיות היא אמירה חינוכית שהילדים מבינים מהר מאד ושמשמעותה: תיקון החברה אינו חשוב. אבל תוכנית הלימודים של משרד החינוך משועבדת לכוחן של האוניברסיטאות, הממיינות את תלמידיהן לפי אמות מידה שאין ביניהן לבין חינוך דבר וחצי דבר. כוח משחית זה הופך (כדברי שר החינוך לשעבר) את בתי הספר לגרם מדרגות העולה אל השער הנכסף - האקדמיה, ושכל מרצו ומעייניו של העולה בו מרוכזים במטרה אחת: ציון טוב בשלושה מקצועות: מתמטיקה, לשון, אנגלית. בדרך אל הפסגה נרמסת התקווה שערכים חברתיים יילמדו ויופנמו אצל הילדים שלנו. צרור ערכים אחד שולט ומכניע את כל השאר: הצלחה כלכלית, תחרותיות, דיבור כפול וציניות. שהרי התלמידים חשים ומרגישים את האמת, והיא מה שבית הספר עושה בפועל ולא מה שהמורים אומרים. הם יודעים שמתמטיקה הוא הדבר שיתן להם כרטיס כניסה להצלחה כלכלית וחברתית, ולא ערכים "שטותיים" שהם שומעים עליהם בטקסים ועצרות. מערכת החינוך מטיפה מידי פעם (על פי רוב אחרי מקרה אלימות מזעזע כמו הרצח בבית הספר בבית שמש) נגד אלימות, לעתים בית הספר כולו נאסף במגרש המסדרים ושומע את מנהלת בית הספר על מלחמה באלימות, שיעורי חינוך שבועיים מוקדשים למשמעויות הקשות של התופעה. אבל התלמיד יודע (ואם לא אז מזכירים לו) שכל זה אינו דומה בחשיבותו לשיעורי המתמטיקה. שרת החינוך הורתה השנה להקצות שש שעות שבועיות למקצוע זה, בערך חמישית מזמן הלימוד בבית הספר. שש שעות אלו הן הוצאה שנתית של ארבעה עד חמישה מיליארד שקלים מתקציב משרד החינוך, כשנוסיף את הוצאות ההורים יגיע הסכום אולי לשמונה מיליארד שקלים. הכל כדי למיין את הילדים שלנו לשביעות רצונם של ראשי האוניברסיטאות. כמה המשרד וההורים מוציאים על חינוך נגד אלימות? עד כמה חינוך לערכים הוא שיקול מרכזי ובסיסי בתכנון תוכניות לימודים ובתי ספר? התלמידים יודעים שלא יבחנו על שאלות של רעות חברתיות, לא באופן תיאורטי ולא באופן מעשי. האוניברסיטה ומשרד החינוך לא יבקשו חוות דעת או הערכת תלמידים הבוחנת ידע מוזר על נשים וילדים מוכים, היא וודאי שלא תנסה לבדוק את עמדות המועמדים בקשר לכך - אין להם מבחנים מתאימים. אבל האשמה אינה רק בהם, האשמה היא גם על ההורים ששולחים את ילדיהם לבתי הספר ומעודדים אותם לרוץ ריצה עיוורת במסלול שהמדינה בנתה, ללא שום נסיון לעצור רגע ולחשוב: מהם באמת הנושאים שמטרידים אותנו כפרטים וכחברה? האם הם חשובים יותר או פחות ממתמטיקה? האם חייבים להירתם לעגלה שהמערכת הרכיבה לנו, ולדחוף אותה ליעד שאינו היעד שלנו? אוקטובר 2001

Graphics created by School Icons