|
"גם האב גם המורה דעתם לא היתה נוחה מסריוז'ה, ואמנם היה תלמיד גרוע מאד. אך בשום פנים ואופן לא היה אפשר לטעון שהוא ילד חסר כשרון. אדרבא,
מוכשר היה הרבה יותר מאותם ילדים שהמורה דיבר עליהם באוזניו כעל דוגמא ומופת. אביו היה סבור שהוא מסרב ללמוד את מה שלימדוהו. אך לאמיתו של
דבר לא היה סריוז'ה מסוגל ללמוד את אותם הדברים. הוא לא היה מסוגל לכך, משום שבלבו פנימה היו לו תביעות שתוקפן רב מתוקף תביעותיהם של האב
והמורה. התביעות הללו סתרו אלה את אלה, וקרב של ממש ניטש בינו לבין מחנכיו. רק בן תשע היה, ילד לכל דבר; אבל את נפשו שלו ידע. נפשו היתה יקרה לו, והוא שמר עליה כשם שהעפעף שומר על העין, ולא נתן לאיש להיכנס אליה בלי מפתח של אהבה. מחנכיו התלוננו שאין הוא רוצה ללמוד; אבל נפשו מלאה עד גדותיה צמאון-דעת,והוא למד מפי קפיטוניץ' (משרת), מפי האומנת ונאדינקה, וואסילי לוקיץ', אל לא מפי מוריו. אותם המים, שהאב והמורה ציפו שיניעו את גלגלי טחנתם שלהם, הסתננו מזמן למקום אחר ופעלו שם את פעולתם." מתוך אנה קארנינה / לב טולסטוי הוצאת עם עובד (תרגום חדש של נילי מירסקי) 9991 עמ' 076. (ושוב תודה למוישיק לרנר) |
Graphics created by School Icons