דרוש מחנך רב-השראה מאת: נמרוד אלוני פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" ב-23/11/05 אנשי כלכלה וייעוץ ארגוני לא כשירים לעצב את חינוך הילדים בשנים האחרונות אנו עדים למגמה הולכת ומתגברת של הפרטת מערכת החינוך ושל עיצובה והנהגתה לפי תפישת עולם עסקית. מן הבחינה האישית, זה זמן שאין במערכת החינוך מנהיגות של אנשי רוח ואקדמיה, מדע ותרבות; ומן הבחינה התוכנית, הדיון המהותי במטרות ובאיכויות של החינוך נדחק לשוליים ובמרכז השיח החינוכי הוצבו תפישות ארגוניות, ביצועיות ותפוקתיות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא ועדת דוברת, שהונהגה על ידי אנשי עסקים ותכניה עוסקים ברובם בצדדים ארגוניים ורק מיעוטם בעניינים חינוכיים. לדוגמאות נוספות התוודעו קוראי עיתון "הארץ" לאחרונה ב-17 בנובמבר. הופיעו בו ידיעה על משא ומתן מתקדם להפרטת ההכשרה של מנהלי בתי ספר והפקדתה בידיהם של שני ארגונים פרטיים, ועצומה שקוראת לממשלה "לא להפריט את המתנ"סים" ולא להפקיר את הציבור הגדל והולך של אוכלוסיית מצוקה וילדים במצבי סיכון. בניגוד לדעה הרווחת, הביקורת על הנהגת החינוך לפי המתכונת הכלכלית-תפוקתית אינה נובעת מהתנגדות להדגשת היעדים של איכות, מצוינות והישגיות. הבעיה המהותית גלומה בכך שאנשי הכלכלה והייעוץ הארגוני מבקשים לקדם יעילות, הישגיות ומצוינות בלי שיש להם הבנה בסיסית בקריטריונים לאיכות ומצוינות בתחום שאותו הם רוצים לקדם, קרי החינוך. במלים מפורשות, מאחר שחינוך איכותי במדינות מפותחות מזוהה בימים אלו עם קידומם של תלמידים לקראת הגשמה עצמית, עושר תרבותי ואזרחות דמוקרטית, אזי המומחיות הראשונה במעלה שנדרשת מהמורים היא לקדם את תלמידיהם להישגים בהגשמה משולבת של שלוש המטרות החינוכיות הללו - אמנות שכל קשר בינה לבין טכניקות הניהול הכלכליות הוא מקרי בהחלט. הכשל בתפישה הכלכלית-תפוקתית בולט במיוחד על רקע האובססיה בשיפור ההישגים במיצבים ובבגרויות, זאת על אף שהכל בישראל יודעים שהצלחה מופלאה בבחינות המיצבים (בחינוך היסודי) ובבחינות הבגרות (בחינוך העל-יסודי) אינה מעידה דבר וחצי דבר על הצלחה חינוכית. היא פרי של למידה טכנית ופונקציונלית, שתכניה על פי רוב נלמדים בכפייה ומיד אחר כך נשכחים בהנאה, וזאת במקום למידה מחנכת ומשמעותית, שהיא פרי דיאלוג עם מחנך רב-השראה ויש בה התייחסות לאישיות התלמידים ולמציאות התרבותית של חייהם. במלים אחרות, גם אם יש סיבות טובות לקיומן של בחינות המיצבים והבגרויות, הרי שאת ערכן אין למדוד כאילו היו חזות הכל אלא רק על רקע תרומתן או נזקן להגשמת המטרות החינוכיות של הגשמה עצמית, הגינות חברתית ועושר תרבותי. אם חפצים בחינוך ראוי לשמו ולא רק בסוציאליזציה לקונפורמיזם תפקודי, אזי יש צורך לשוב ולהעמיד במרכז מערכת החינוך את האידיאלים המאתגרים של חינוך ותרבות: של חיים מלאים, אוטונומיים והגונים שמתעצבים ומתגבשים מתוך זיקה לסגולי שבאישיות, למעולה שבתרבות ולמהותי שבדמוקרטיה. מאידך גיסא, את תחומי המינהל, הארגון והכלכלה יש לשוב ולמקם במקומם הטבעי כמומחויות פונקציונליות שתומכות במעשה החינוכי ותורמות לייעולו. לפי תפישה זו יש גם לעצב את מתכונת הכשרת המורים: מורים שמשמשים לתלמידיהם מקור להעשרה ולהשראה, להשכלה רחבה ולאהבת הדעת, ליושרה מוסרית ולפוריות אמנותית, לפלורליזם דמוקרטי ולסובלנות אזרחית - על מורים שכאלה להיות הם עצמם דוגמה חיה לאיכויות הללו. על משקל "רק מורים צומחים מסוגלים להצמיח תלמידים", דרושה היום הכשרת מורים שמזמנת להם התפתחות אישית באמצעות התנסויות משמעותיות בהגשמה עצמית, בהגינות חברתית ובאיכות תרבותית. כך יגדל הסיכוי שילדים יפגשו בבתי הספר לא טכנאי ידע ולא מומחים למינהל ולמשמעת, אלא אנשי חינוך אינטלקטואלים ונדיבים: כאלה שמנגישים לתלמידיהם את עץ הדעת כעץ חיים, את מופתי התרבות כיצירה של משמעות, ואת כללי הדמוקרטיה כהישג של הומניות והגינות. ד"ר אלוני הוא ראש "המכון למחשבה חינוכית" במכללת סמינר הקיבוצים ויו"ר אקדמי של רשת חמ"ה לחינוך ממלכתי-הומניסטי.

Graphics created by School Icons