עצמאות, שעמום ומוטיבציה מאת: סטפני סרנטוס, חברת צוות בביה"ס קלירווטר, ארה"ב (המקור באנגלית) בביה"ס קלירווטר, תלמידים עצמאיים לבחור את פעילויותיהם ומטרותיהם, בכל יום בשנה. לכן מפתיע לשמוע ילדים קוראים בחרדה קולנית: "ביה"ס משעמם! אין שום דבר לעשות!" כיצד יכולים תלמידים להיות משועממים בבי"ס בו אין מטלות חובה, תכניות לימודים ערוכות מראש או לוחות זמנים? תלמידים אשר עברו לקלירווטר מבתי"ס אחרים מצפים לעיתים קרובות לברוח מהשעמום, ביודעם שיוכלו לעשות בדיוק את אותם דברים אשר מעניינים אותם ביותר. במקום זאת הם עשויים לגלות שתלמידי קלירווטר מתנסים בשעמום מסוג שונה לגמרי. שעמום המוביל לתוצאות גדולות כמו יוזמות אישיות, בטחון עצמי והיכולת להציב ולהשיג מטרות אישיות. שעמום בבתי ספר רגילים בסביבות מסורתיות שעמום בדרך כלל מתקשר לחוסר עצמאות. לתלמידים יש מעט מאוד בחירה על הדרך בה יעבירו את זמנם. בחירה אחת אותה יש להם היא כיצד לבטא את השעמום שלהם. סגנון הביטוי האישי של כל אדם משפיע על התגובה של המורים, ההורים והמוסדות. לדוגמא, כמה תלמידים מוצאים שביה"ס הוא כמעט אך ורק נושאים לא מעניינים אשר עשויים להיות יבשים מדי, קלים מדי או קשים מדי. תלמידים עשויים לפעול על פי רגשות אלו על ידי בהייה בחלל, ציור, כתיבה או חשיבה על משהו אחר בזמן השיעור. מוסדות מגיבים בניסיון ליצור שיעורים מבדרים יותר על מנת להעסיק טווח רחב של תלמידים בו זמנית. תלמידים אחרים מוצאים שביה"ס לא מתאים לאופי שלהם, לסגנון הלימודים שלהם או לקצב האישי שלהם. תלמידים אלו בדרך כלל רוצים להיות פעילים כאשר מתבקשים לשבת על יד שולחנות. הם נוטים לפעול בשונה מרוב הילדים,להשיג הישגים נמוכים מהרגיל ולהפוך ולהיות בעיות הנהלה. מוסדות נוטים להדביק לתלמידים אלו תוויות של בעייתיים או ילדים בסיכון. ייתכן שלתלמידים תוצע התערבות או עונש. וקבוצה אחרת של תלמידם תחווה את שיעורי בית הספר כקלים מדי או מתחת לרמתם. ייתכן שישיגו הישגים נמוכים מהרגיל, יפסיקו ללמוד לחלוטין או שילמדו את המערכת וישיגו ציונים טובים בלא שישקיעו אישית מעצמם בלימודיהם. מוסדות בדרך כלל נוטים להתעלם מתלמידים אלו. שעמום בביה"ס קלירווטר מתלמידים בביה"ס קלירווטר לא מצפים שימצאו בפעילויות חובה עניין. הם חופשיים לפעול בקצב שלהם במשך היום. אנשי הצוות אינם הופכים זאת לעניינם לומר לתלמידים מה חשוב עבורם ללמוד או לעשות או על מה לחשוב. העצמאות אשר מגדירה את בתיה"ס ממודל סאדברי מובילה לסוגים אחרים של שעמום. לדוגמא: סוג אחד של שעמום הוא, "אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, אבל אני לא עושה את זה." שעמום זה עשוי לקרות משום שחבר לא הגיע לביה"ס עדיין, חומרים אינם זמינים או שעל תלמידים לחכות לתור שלהם. לפעמים שעמום הוא, "אינני יודע מה אני רוצה לעשות." תלמידים עשויים ליהנות מהעצמאות שלהם לזמן מה בעודם מתמידים בפעילויות במשך ימים, שבועות או חודשים, אבל לרוב הם מגיעים ליום בו נראה כי דבר אינו שובה את ליבם. קשה להם להחליט מה הדבר הבא שברצונם לעשות. סוג זה של שעמום מתבטא בשוטטות ללא מטרה, צעידה במעגלים או בישיבה במקום אחד וצפייה בתלמידים אחרים היוצאים ונכנסים לחדר. שעמום זה הוא כמו פסק זמן אשר מתחיל ונשאר ריק עד אשר התלמיד נתפס לעניין הבא. ישנו סוג נוסף של שעמום אשר נדמה כשלב בהתבגרות ובחינוך. "ביה"ס משעמם," משמעו: "אינני מוכן עדיין לקחת אחריות על ההחלטות מה אעשה בביה"ס, ובסופו של דבר בחיים שלי." זהו סוג של שעמום הכרחי. אין לשעמום זה שום קשר כיצד אדם משתלב בציפיות או פעולות חיצוניות אשר נכפות עליו. שעמום זה הוא אישי יותר, הוא מבטא את הצורך של כל אדם ליצור משמעות בחייו שלו. בביה"ס קלירווטר, שעמום נחשב כשלב בלמידה. לא מענישים ולא מדביקים תוויות לתלמידים משועממים. אנשי צוות אינם מנסים להקל על השעמום בהציעם בידור או רעיונות לניצול יעיל של הזמן. אם הצוות מציע עזרה, זה לעזור לתלמיד להבין וללמוד מההתנסות בשעמום. הצוות יכול לדבר עם תלמידים במטרה להבין את המצב ואת רגשות התלמיד או על מנת לחלוק מניסיונם שלהם בשעמום. אנשי הצוות עשויים להרגיש חוסר נוחות בעצמם, כאשר הם רואים תלמידים מתנסים בשעמום, אבל עומדים בפני הפיתוי להתערב. נותנים לתלמידים לחוות את השעמום ואת חוסר הנוחות הנלווית אליו במלוא היקפם. מקומו של השעמום בביה"ס קלירווטר בסופו של דבר הדרך ליציאה מהשעמום נתונה בידיו של התלמיד עצמו, לקחת אחריות על הדבר אותו הוא או היא רוצים לעשות בחייהם. האל סאדובסקי הוא בוגר ביה"ס סאדברי וואלי סקול ואחד המייסדים של ביה"ס בלו מאונטיין באורגון, ארה"ב. במאמרו בעלון ביה"ס "בידור, שעמום ואחריות," הוא מתאר את תגובתו לתלונות על שעמום: "אלו החיים! זה תלוי בך לשרטט דרך אותה אתה מוצא מעניינת וכדאית. בסופו של דבר אלו הם חייך שלך ועליך להכיר בכך. אלו הם חייך, עשה מהם מה שאתה רוצה." לקיחת אחריות אישית לפעולות של כל אדם היא אחד הסממנים של החינוך בקלירווטר. האל קובע: "השיעור החינוכי הבסיסי ביותר אותו אנו מקווים שתלמידינו ילמדו הוא שהם אחראים על החינוך שלהם, ולמעשה על החיים שלהם. למעשה הפנמה של דבר זה וכל אשר קשור בו היא השיעור הטוב ביותר שיקבלו בכל חייהם. אני מאמין שחשוב לאדם לרכוש ידע ומיומנויות, אבל אינני מאמין שאני יכול או צריך לכפות עליהם לעשות זאת. חשוב הרבה יותר שילדינו ילמדו שאם הם מעריכים משהו אזי שווה שיתאמצו בשבילו, ואם ישנה מטרה שהיא חשובה להם, עליהם לקחת אחריות על מנת להגשים אותה." תלמידים לומדים כיצד לקחת אחריות על חייהם באמצעות אימון. בכל פעם שתלמידים מחליטים מה לעשות עם הזמן שלהם, הם לומדים מהי ההרגשה של לקחת אחריות על מסלול חייהם. לקיחת אחריות על הגשמה אישית יכולה להיות מחזקת להפליא, לקיחת אחריות על שעמום יכולה להיות מכאיבה. תלמידים התקועים בשעמום לא הבינו עדיין כיצד לקחת אחריות על ההחלטה באשר לפעילות הבאה ביום, שלא לדבר על הכיוון אותו ייקחו בחיים. הדרך לצאת משעמום היא בצעידה דרכו. בסופו של דבר תלמידים מבינים שאף אחד אחר לא יאמר להם מה לעשות והם מתחילים לחשוב על מה שחשוב להם. הם מוצאים את האומץ להחליט החלטות המבוססות על תחומי העניין שלהם ועל המטרות שלהם בחייהם. תהליך זה יכול להמשך חודשים ואפילו שנים. הכישורים המושגים מהפיכת שעמום למוטיבציה בביה"ס מכינים את התלמידים לחייהם הבוגרים. הם מתאמנים במיומנות החלטת ההחלטות ומפתחים בטחון ויוזמה אישיים. תכונות אלו שוות בהחלט את הזמן והאמון שביה"ס קלירווטר מציע.

Graphics created by School Icons