הבחירה ומשמעות החיים מאת: מוישיק לרנר (קשת - בית הספר הדמוקרטי חברתי סביבתי בזיכרון יעקב) מי שמרשה לחברה, או לסביבה, לבחור בשבילו בתכנית החיים שלו, אין לו צורך בשום כשרון אחר חוץ מן החיקוי הקופי; אך מי שבוחר בתכניתו לעצמו מביא לידי שימוש את כל כוחותיו. נחוץ לו להשתמש בכוח ההסתכלות כדי לראות את המצב כמו שהוא; בהגיון ובכוח-השיפוט כדי לראות את הנולד; בעירנות כדי לאסוף את החומר הדרוש להחלטה; ובכוח ההבחנה כדי לבוא לידי החלטה. וגם לאחר שיבוא לידי החלטה, נחוצים לו עוז רוחני ושלטון בעצמו כדי שיישאר נאמן להחלטה שקיבל מתוך שיקול דעת. ומדת הזדקקותו לכשרונות אלה ושימושו בהם מקבילה בדיוק לגודלו של שטח הענינים שבו הוא קובע את התנהגותו לפי שכלו ורוחו שלו. אפשר שגם בלי כל אלה ידריכוהו אחרים בנתיב אחד מן הנתיבים הטובים וישמרו עליו מפני כל רע. אך מה יהיה אז ערכו היחסי כבן-אדם? ג'ון סטיוארט מיל: "על החירות" האם בני אדם בוחרים? זאת שאלה עצומה כמעט כמו השאלה: מהו האדם? ויש כאלה שאומרים ששתי השאלות הן בעצם אחת. לכן אין כוונתי כלל לענות על השאלה, אלא רק להתחיל ממנה ולהמשיך אל בית הספר שלנו. ראיתם את הסרט של ג'ים קרי: "עולמו של טרומן"? אני ממליץ. הסרט הוא משל על נושא הבחירה, בחור בשם טרומן גדל כל חייו בעיירה שבעצם נבנתה בשבילו, כל התושבים הם שחקנים שמשחקים תפקיד בסרט. המטרה של הפרוייקט היא פרסומית, חייו של טרומן מתועדים באלפי מצלמות ואנשים צופים שעות על שעות בכל תנועה שלו ותוך כדי כך משודרות פרסומות. הרעיון הוא שכך הם בעצם חייו של כל אחד מאתנו. הסיבות לכך הן רבות: א. אנו נולדים עם מטען גנטי הקובע את רוב המרכיבים של אישיותנו - זאת טענה פופולרית עכשיו, אם כי יש כאלה שחולקים על כך. ב. אנו נולדים להורים ומשפחה שהאינטראקציה אתם קובעת בגיל הרך חלק מרכזי ומשמעותי ביצרים / דחפים / התנהגויות שלנו. אין לנו כמעט השפעה על כך, למעט נסיון להבין זאת בגיל מאוחר יותר. ג. הבחירה אינו דבר קל ונעים ולכן מעדיפים רוב בני האדם לקבל בחירות שאחרים בחרו להם, מה שמכונה: "מנוס מחופש". ד. אנו נולדים בתוך תרבות שיש לה קודים הנקלטים בתת-מודע שלנו מילדות ואנו משתמשים בהם כאילו הם התנהגות טבעית שלנו. ה. אנו נולדים לחברה ותקופה בה אופנות ו"רוח-התקופה" (Zeit-Geist) שאנו נשאבים לתוכן. ו. החברה עושה מאמצים גדולים ל"חברות" הילדים: הערכים השולטים מועברים לילדים בצורות רבות, דרך הבית ודרך מערכות החינוך. ז. כוחות אינטרסנטיים כלכליים ופוליטיים פועלים דרך כלי התקשורת בעיקר לשכנע אותנו כי מטרות החיים הן: הצלחה, עושר, יופי, הנאות רגע חושניות וכו'. זאת הטענה הניאו-מרכסיסיטית על האדם ה"מנורמל", רוב בני האדם פועלים רוב חייהם לפי הקודים האלה המועברים בעוצמה רבה בכל מדיום. ח. אותם כוחות מעצבים מציאות כלכלית שרוב אוכלוסית העולם נרתם לה ומשרת אותה ללא יכולת לשנות אותה. אלו הטענות העיקריות שניתן לסכמן בקצרה באמירה המפורסמת: "האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא נתון בכבלים". טווח הבחירה של האדם הוא צר מאד ואולי לא קיים כלל. הביטו בחדשות וראו את הילד האפגני שמשפחתו נמלטת אל ההרים מפחד ההפצצות האמריקאיות, שם אורב להם הקור הנורא של החורף, רעב, מחלות ומוות. מה טווח הבחירה שלו? גם ילד שגורלו שפר עליו והוא נולד בבית בורגני במערב, גם הוא אינו שולט על חייו, את רוב ההחלטות והבחירות שעומדות בפניו לא הוא יכריע באמת, הן נבחרו בשבילו. וזאת עוד ללא הכנסת האלמנט הדטרמיניסטי הדתי האומר שבמרומים קיימת מהות טרנסצדנטית שמשחקת בנו בצורה שאין אנו יכולים להבין כלל. ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, תמיד ראו בני האדם את השאלה הזאת כשאלה מרכזית, והיו כאלה שטענו שמהות האדם היא הבחירה. "מותר האדם מן הבהמה" היא יכולתו לבחור. כפי שמדגיש ז'אן-פול סארטר בשיחה: "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם": "האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו... כשאנו אומרים שהאדם בוחר את עצמו, אנו מתכוונים שכל אחד מאתנו חייב לבחור את עצמו, ובכך מתכוונים אנו שבבחירתו את עצמו הוא בוחר גם לכלל בני האדם. " בחירה וחינוך מעטים האנשים שיתנגדו לעמדה שבחירה היא אפיון מהותי חשוב של האדם: ככל שהאדם יכול יותר לבחור כך טוב לו. יכולתו של האדם לבחור תלויה בכוחות החיצוניים לו וגם בפנימיים שבתוכו. בשני אלו עוסק החינוך הדמוקרטי. החיצוניים הם פשוטים וגלויים: סמכותו של בית הספר, והחינוך הדמוקרטי שם להם גבולות הדומים לגבולות שאנו מכירים בחברה המבוגרת: גבולות החוק. כל הקהילה - צעירים ומבוגרים - חיים בגבולות שיוצרים חוקים הנחקקים בקהילה (וחוקי המדינה). כאן חשוב להעיר, שחופש בחירה אינו אומר היעדר גבולות, גבולות הם מרכיב חיוני לעיצוב אדם נורמלי. אלא שראוי שהגבולות יהיו קשורים באמת לעקרונות בהם אנו מאמינים: "מותר לי לפרוש את זרועותי עד קצה חוטמו של האחר". כך הגדיר זאת נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר. אך זה לא מספיק, יש גבולות רבים שנשים לילד מתוך דאגה לשלומו, ומתוך ידיעה ברורה שהגבול שאנו שמים משרת את האינטרסים שלו ולא של המבוגרים. הגבולות הפנימיים הם יכולתו של הילד לבחור, החינוך הדמוקרטי מציב לעצמו מטרה: לחנך ילדים לבחור, לתת בידיהם כלים שיעזרו להם לבחור, להרגיל אותם למציאות המורכבת של בחירה והאחריות הכרוכה בה. (החלוקה לחירות חיצונית ופנימית דומה לחלוקה של ישעיהו ברלין בדבר חירות חיובית וחירות שלילית). דמות הבוגר שאנו רואים לעינינו כוללת את היכולת לבחור כמרכיב מרכזי באוטונומיה שלו כאדם, וביכולתו להיות אדם מאושר. אנו טוענים שאדם היודע להחליט ולקבל אחריות על החלטותיו וחייו הוא אדם מאושר יותר. מעטים האנשים שיאמרו שאין טעם במטרה זאת, מעטים רואים את ילדיהם גדלים להיות רובוטים מתוכנתים מבחוץ ללא יכולת פנימית להחליט החלטות ולהיות עצמאי. אלא שכמו בחיים, הגשמת מטרה מורכבת כזאת מעלה שאלות קשות שהתשובות להן אינן חד-משמעויות, והיישום דורש מאמץ מצד אחד ופשרות וויתורים מצד שני. ננסה להעלות שאלות שמתבקשות ולהתייחס אליהן (תשובות זה כבר הרבה מדי): א. האם אפשר לחנך ילדים לבחירה? האם הבחירה יכולה להיות "תחום דעת נלמד", תחום הקשור לכישורים הרגשיים מצד אחד, ולטכניקות הניתנות ללמידה. בבתי הספר הדמוקרטיים מנסים לתת מענה דרך החונך, דרך השותפות בהחלטות הקהילתיות, ודרך החופש הרב לבחור. אבל לא ידוע לי על "ספר הוראות" או תוכנית לימודים המלמדת ילדים לבחור. לצד הרגשי (ההתמודדות עם הקושי הרגשי שבבחירה) הפתרון מצוי יותר - מעשה הבחירה היומיומי, ההתמודדות עם התחושות שהוא יוצר, כל אלו קיימים ומקבלים מענה. לטענתם של וותיקי החינוך הדמוקרטי, יש לכך תוצאות ממשיות. ב. איך ילדים בוחרים בגילים שונים? האם לילדים בגיל שש יכולת לבחור כמו ילדים בגיל שש-עשרה? אני מניח שלא, אבל בפני ילדים בגיל שש עומדות שאלות אחרות מאשר בגיל שש-עשרה. השאלה צריכה להיות: האם ילדים בכל גיל יכולים להתמודד עם הבחירות העומדות בפניהם? לדעתי התשובה צריכה להיות: עלינו (המבוגרים) לעשות הרבה כדי שבכל גיל ילדים יוכלו להגיע לאופטימום של בחירה מהמקום האישי שכל אחד נמצא. ביכולות אלו השונות בין הילדים אינה קטנה, ואולי אפילו גדולה מאשר השונות באינטליגנציות האחרות. ג. האם צריך לדעת דברים בסיסיים כדי לבחור? השאלה ששואלים הורים היא: אם ילד אינו מכיר את הנושאים / שיעורים / מורים שהוא צריך לבחור, איך יוכל לבחור? ברור שתהליך הבחירה חייב לכלול היכרות עם הפריטים שמביניהם הילד יבחר. החונך ואנשי צוות אחרים אמורים ללוות את הילד במסע של היכרות במה שבית הספר מציע, כדי שהבחירה תהיה ראויה. אבל לא צריך לבלות שנה בשיעור כדי לדעת אם הוא באמת הבחירה שהילד רצה. ללא ספק פעמים רבות הילדים יגלו שהם טעו, אך זה חלק מהיות בית הספר הדמוקרטי חיים אמיתיים ולא בועה תלושה מהמציאות. ד. האם יש תכנים / מיומנויות שאי אפשר לוותר עליהם? השאלה הנפוצה ביותר. החירות, שאחד מיישומיה הוא הבחירה, היא אחת מערכי החינוך הדמוקרטי. זכות הילד לקבל חינוך שיאפשר לו להיות אדם ואזרח בחברה הוא ערך נוסף. זכות זאת של הילד מטילה על בית הספר את החובה שכל ילד ידע לפחות את המכשירים הבסיסיים (שגם הם משתנים בכל תקופה). כך שיש בסיס אידיאולוגי לקבוע שעל כל ילד לדעת דברים בסיסיים. בתי הספר הדמוקרטיים טוענים שכמעט כל הילדים רוכשים את הידע הזה ללא צורך בכפיה. למשפחות שהגיעו עד כה לבתי ספר אלו יש ילדים שהיו יודעים זאת (מיומנויות יסוד וידע בסיסי) מהבתים גם ללא בית-ספר. אפשר למצוא פשרה בין הרצון לתת בחירה גדולה ככל האפשר וחובתנו ללמד ילדים דברים בסיסיים, אפשר להגדיר שלילדים חופש בחירה והאחריות היא של בית הספר ללוות את הילדים ולהתחייב שעד גיל שיקבע, כל הילדים ידעו את המיומנויות הבסיסיות. ה. מה עם ערכים שהקהילה שלנו רואה כחיוניים (כרגע: מחויבות חברתית-סביבתית)? בית הספר יחיה חיים דמוקרטיים והילדים ילמדו את ערכי הדמוקרטיה "דרך הרגליים", כך אפשר לעשות גם עם ערכי הסביבה: לחיות חיים ידידותיים לסביבה. האם זה מספיק? כנראה שלא. מה עם ערכים חברתיים? איך מעבירים אותם? אם נצליח להקים קבילה פלורליסטית באמת, יהיה נהדר, האם זה מספיק? כנראה שלא. אפשר גם להעשיר את בית הספר בתכנים יהודיים דרך הדגשת הריטואלים היהודיים (קבלת שבת, חגים וכו'), האם זה מספיק לעצב זהות יהודית? אפשר הרבה יותר. וכך אנו יכולים להמשיך. ברור שיש המון ערכים החשובים ללמדם כדי שילדינו יגיעו לעולם מצוידים בערכים הנכונים מבחינתנו. האם ניתן לעשות זאת בכפיה? ו. למה בחירה? אם הבחירה מסבכת כל כך אז מה הם הטיעונים בעדה? הנה כמה: 1. הבחירה היא זכות יסוד של האדם ויש לעשות מאמץ לתת לכל אדם, ללא שום הבדל, את מכסימום הבחירה. 2. הבחירה מאפשרת הנעה פנימית ( מוטיבציה אינטרינזית), שהיא הכוח החינוכי המשמעותי והחשוב ביותר. אם בודקים ילדים בעלי נתונים דומים, מוצאים שהבדלים במוטיבציה הפנימית משנים באופן דרסטי את למידתם. אין תחליף להנעה פנימית, וככל שהחברה נעשית יותר פתוחה יש לגורם זה השפעה גדולה יותר. 3. הבחירה מאפשרת התאמה בין נטיות / כישורים / אינטליגנציה לתחום הדעת הנבחר. אין "בזבוז" על תחומי דעת בהם הילד אינו מוכשר. כפיית תוכנית לימודים מסוימת על ילדים תפגע ביכולת של בית הספר להעלות את ערך השונות על ראש שמחתו, ותדגיש את האחידות המקובלת המופיעה במסווה של שוויון. 4. הבחירה מחנכת לאחריות. אי אפשר לחנך לאחריות ללא יישומה בחיי בית הספר. 5. חיי בית הספר נעשים נוחים יותר לכולם, הצוות אינו טרוד בכפיה ובסנקציות הנלוות אליה, אלא עסוק בילדים ובתכנים. ז. איך הילדים יתמודדו עם המאמץ לבחור? צריך להיות לידם ולהקל עליהם. אימוץ רעיון הבחירה אינו אומר שהילדים לא יראו בבית הספר מערכת מובנית ומסודרת המשרה ביטחון. יכולה להיות מערכת שעות מאד ברורה ומחויבות חד משמעית לסדר בחיי בית הספר, כל זה אינו סותר את אפשרויות הבחירה בתוך הסדר הקבוע. החשש מ"הליכה לאיבוד" של הילדים יעלם במשך השנה הראשונה. אפילוג כמו שאנחנו חיים במציאות גמישה ומשתנה ונהנים והיכולת שלנו להחליט החלטות בתוך המציאות הזאת ולשנות אותה, כך יכול להיות עם ילדים. ההחלטות העומדות בפניהם אינן עדיין הרות גורל כמו בחירת בן-זוג לחיים, הבאת ילדים לעולם, בנית בית או מקום עבודה. אנו מכירים את תיאורי העולמות בהם אין לאדם אפשרות להחליט גם בנושאים החשובים לו ביותר, אילו אינם העולמות אותם אנו רוצים. החיים תוך דילמות והערכות יכולים להיות קשים ומתסכלים, אך אלו הם החיים. הבחירה הראשונה שנעשתה בתולדות האנושות (לפי התנ"ך) היתה בחירתה של האישה לא להישמע לציווי האלוהים ולא לאכול מעץ הדעת. זאת היתה הבחירה בעד חופש הבחירה, האלוהים גמל לנו בסילוקנו מגן העדן, יבורך אותו האלוהים. אם היינו נשארים בגן העדן היינו חסרי בינה, יכולת החלטה ואפשרות להחלטה, וגרוע לא פחות: חסרי יצר מיני. כותב הסיפור התנ"כי הבין גם הוא שהדבר המשמעותי העושה אותנו בני אדם, על כל המשתמע מכך, הוא הבחירה.

Graphics created by School Icons