יכולים הרבה יותר מאת: מוישיק לרנר סצינה קבועה חוזרת בפגישות משפחתיות: דודים שואלים את קטני המשפחה: מה תהי/ה כאשר תהי/ה גדול? החמודים שמוכנים לענות משיבים תשובה שמעלה חיוך על שפתי המבוגרים; עירוב של מציאות ופנטזיה יוצר תמונה שהמבוגר רואה כבלתי אפשרית. הילדים נענים למטרות המקובלות: כוח, כסף, הצלחה ופרסום, וללא ספק בלבם מתארים עתיד בו הם: סופרמן, ספיידרמן, טרזן, אלדין ואולי אפילו צבי הנינג'ה. ילדים חשים את התפתחותם: הם גדלים ומתחזקים, בכל שנה יש יותר ילדים קטנים מהם, הישגיהם הגופניים והאינטלקטואליים גדלים, ונראה להם שלגידול אין סוף והם יממשו כל חלום. לא מוכר הילד שבחיוך מתוק אמר: "כשאהיה גדול אהיה קבצן מחזר על הפתחים, הומלס חסר כל, הישן על ספסל בשדרה מכוסה עיתונים". גם לא רבים הילדים שיאמרו: "כשאהיה גדול אכנס לתלם וחיי יהיו שגרה משעממת וחסרת משמעות". אבל לא כך הדבר כאשר שואלים נוער, לפני ואחרי הצבא, את אותה השאלה; התשובות ששומעים מהוססות, נמוכות, כאילו זוחלות במרתף מחניק. האנשים הצעירים מבולבלים וחסרי ביטחון, העתיד נראה להם מעורפל, קודר, מלא מכשולים ולא אוהב. העולם מצטייר עצום וחזק, שום כוח לא יבקיע את חומותיו, יכבוש אותו וידיח את מלכיו. שומעים משפטים כאלה: " אי אפשר לשנות את זה, ככה הם החיים" או: "אין ברירה, כך מתנהל העולם, זה מה שמקובל". ההרגשה היא שבסביבות גיל העשרים אבדו ילדינו את התקוה והאמונה בכוחם וביכולתם לחיות חיים עשירים מלאי משמעות, חיים בהם ממלאים משימות ומגשימים חזונות. לבד מהחזיון העצוב של כליון חלומות הילדות שהפכו לרמץ עף ברוח, מפתיעה מאד העובדה שמול הכניעות וקבלת הדין יש סיפורים על אנשים שהאמינו שאפשר לשנות את העולם ולעשות דברים עצומים ומופלאים בחיים שלהם ושל אחרים, גיבורי תרבות שלא ויתרו למחסומים ומוסכמות ופרצו דרך מיוחדת משלהם בה הגיעו אל מחוז חפצם וקראו לאחרים לבוא אחריהם. התקשורת מספרת על גיבורים מכוח הרצון שהתגברו על מגבלות ומכשולים והגיעו לאותו מקום נכסף. המסורות העממיות מתארות את בן העניים שזוכה בבת המלך, את האנאלפבית שנעשה סופר, או את הילד הקטן שאחיו התנכלו לו והוא יכל להם. הרעיון שניתן לשנות את העולם קיים ופורח בכל מקום, ובכל זאת: רוב בני האדם לא מאמינים שהסיפורים האלה סופרו עליהם. תשובה אחת לחידה הזאת היא שילדים קולטים יותר את מה שהם רואים כמציאות סביבם ולא את הסיפורים שמספרים להם. הילדים רואים שרוב המבוגרים שהם מכירים: ההורים, ההורים של חבריהם, המורים בבית הספר, הקופאית בסופר, ההמון שבא לפארק המים, כולם משדרים מסר ברור: " לא נצליח לשנות את העולם". הילדים לא פוגשים הרבה מבוגרים שלוחמים לשנות, שמוכנים להקדיש ימים ושנים כדי להילחם בתופעות חברתיות שהם אינם מסכימים עימן. על פי רוב הילדים לומדים שחשוב "להסתדר" עם סמכויות, עם מכשולים בירוקרטיים - לא כדאי להיות תמהוני הנאבק בטחנות רוח. לבעל הסמכות יש כוח שלא כדאי להתעסק אתו, עדיף לשתוק עד יעבור זעם ולפתח בלב שנאה לאותה סמכות שלכאורה נמצאת במקומה כדי לשרת את הילד ההולך וכבה. ולכן, אם ברצוננו לחנך ילדים להאמין בכוחם, להתמודד עם כל מכשול ומגבלה עלינו לתת להם הדוגמא. לא, אין זה קל או פשוט: חונכנו לחשוב שיושבים "למעלה" אנשים שיודעים היטב איך לנהל את הדברים, שהמלך לבוש בחוכמה מכף רגל ועד ראש ואילו אנו הקטנים "למטה" דלים ולא מצוידים בידע והכישורים לפקפק. כדי לשנות זאת נתחיל לחשוב אחרת: אנחנו גדולים ומבינים ויש לנו דעה ועמדה שאם לא נעמוד עליה ונאמר אותה בתוקף היא לא תישמע. נוח וטוב לבעלי הדעות הנשמעות שקולם של האחרים לא יישמע, בייחוד הקולות שקוראים לשנות את המנגינה ואת סדר הישיבה בתזמורת. נובמבר 2001

Graphics created by School Icons